כו כֹּֽהֲנֶ֜יהָ חָֽמְס֣וּ תֽוֹרָתִי֮ וַיְחַלְּל֣וּ קָֽדָשַׁי֒ בֵּֽין־קֹ֤דֶשׁ לְחֹל֙ לֹ֣א הִבְדִּ֔ילוּ וּבֵין־הַטָּמֵ֥א לְטָה֖וֹר לֹ֣א הוֹדִ֑יעוּ וּמִשַּׁבְּתוֹתַי֙ הֶעְלִ֣ימוּ עֵֽינֵיהֶ֔ם וָֽאֵחַ֖ל בְּתוֹכָֽם׃ כז שָׂרֶ֣יהָ בְקִרְבָּ֔הּ כִּזְאֵבִ֖ים טֹ֣רְפֵי טָ֑רֶף לִשְׁפָּךְ־דָּם֙ לְאַבֵּ֣ד נְפָשׁ֔וֹת לְמַ֖עַן בְּצֹ֥עַ בָּֽצַע׃ כח וּנְבִיאֶ֗יהָ טָח֤וּ לָהֶם֙ תָּפֵ֔ל חֹזִ֣ים שָׁ֔וְא וְקֹֽסְמִ֥ים לָהֶ֖ם כָּזָ֑ב אֹֽמְרִ֗ים כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וַֽיהוָ֖ה לֹ֥א דִבֵּֽר׃
֍ ֍ ֍
(כו) ומבאר עתה מי הם המשולים לבדיל, כֹּהֲנֶיהָ, שאותם הבדיל ה' לטובה מכל עדת ישראל, והיה מוטל עליהם ללמד תורה לעם, ולשמור את המקדש וקדשיו, לא עשו כן, אלא הם חָמְסוּ תוֹרָתִי – נהגו שלא כראוי בלימוד התורה, שלא לימדוה לאחרים, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי, שהיה מוטל עליהם לשומרם ולהקדישם, והחילול היה על ידי שבֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ, כי לא נזהרו בדיני טומאה וטהרה, וּמִשַּׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם, ולא הזהירו את העם על חילול שבת, שעוון זה שקול כנגד כל התורה, וָאֵחַל בְּתוֹכָם – התחלל שמי בתוכם.
(כז) ומבאר מי היו המשולים לברזל, שהיא המתכת החזקה ביותר שעל ידה הורגים נפשות, שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ היו כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף, העושים כן רק כדי לִשְׁפָּךְ דָּם, כדרך הזאבים שטורפים גם כשאינם רעבים, ועשו כן כדי לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת, או לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע – לגזול את ממונו ורכושו של הנרצח.
(כח) וחוזר לדבר על נביאי השקר שהוזכרו בפסוק כ"ה, וּנְבִיאֶיהָ – נביאי השקר שלה, במקום שיוכיחו את הכהנים והשרים על מעשיהם הרעים, עוד סייעו למעשיהם הרעים בנבואות השקר שלהם, וטָחוּ לָהֶם תָּפֵל, וזה משל לכך שהעם בעוונותיהם כאילו בנו גדר דקה של קנים בינם לבין ה', ונביאי השקר טחו את הגדר בטיח עבה [ונרמז בכך גם שבנבואות השקר שלהם הסיתו את העם לבטוח בחומות ירושלים, וכאילו על ידי הנבואות שלהם טחו וחיזקו את החומה בעיני העם], חֹזִים להם דברי שָׁוְא, וְקֹסְמִים לָהֶם דברי כָּזָב, אֹמְרִים לעם את דבריהם בלשון כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, וַה' לֹא דִבֵּר.
