משנה ג: כָּל הַפִּגּוּלִין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. כָּל הַנּוֹתָרִין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. כָּל הַנְּבֵלוֹת מִצְטָרְפוֹת זוֹ עִם זוֹ. כָּל הַשְּׁרָצִים מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. דַּם הַשֶּׁרֶץ וּבְשָׂרוֹ מִצְטָרְפִין. כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כֹּל שֶׁטֻּמְאָתוֹ וְשִׁעוּרוֹ שָׁוִין, מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. טֻמְאָתוֹ וְלֹא שִׁעוּרוֹ, שִׁעוּרוֹ וְלֹא טֻמְאָתוֹ, לֹא טֻמְאָתוֹ וְלֹא שִׁעוּרוֹ, אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה:
משנה ג: מביאה עתה המשנה דינים שונים שבהם מצטרפים מינים שונים לשיעור איסור אחד: כָּל הַפִּגּוּלִין, בין של עולה, בין של חטאת, אשם או שלמים, מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, שאם אכל כזית המצורפת מפיגולים שונים, חייב כרת. כָּל הַנּוֹתָרִין, מכל הקרבנות, מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לחייב את האוכל כזית מהם כרת. כָּל הַנְּבֵלוֹת, ואפילו נבלת בהמה טהורה עם נבלת בהמה טמאה, מִצְטָרְפוֹת זוֹ עִם זוֹ לשיעור כזית של טומאת נבילה [אך לענין מלקות על אכילת נבילה אינם מצטרפים, ורק האוכל כזית מנבלת בהמה טהורה, או כזית מנבלת בהמה טמאה, חייב מלקות]. כָּל הַשְּׁרָצִים מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לכזית, לחייב את האוכלם מלקות. דַּם הַשֶּׁרֶץ [-אחד משמונה שרצים האמורים בתורה], וּבְשָׂרוֹ, מִצְטָרְפִין לטמא במגע כאשר בשניהם יחד יש שיעור כ'עדשה' לטמא, שנאמר (ויקרא יא כט) 'וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ', ובא הפסוק לרבות דם השרץ שיטמא כבשרו [ואינו דומה לשאר דם נבילות, שאינו מצטרף לבשר לענין טומאה]. כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כֹּל שֶׁטֻּמְאָתוֹ וְשִׁעוּרוֹ שָׁוִין, כגון מת ומת, שרץ ושרץ, וכדומה, הרי הם מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. ואם שוים הם בטֻמְאָתוֹ וְלֹא בשִׁעוּרוֹ, כגון נבילה ושרץ, שבשניהם הטומאה של הנוגע היא עד הערב, אבל שיעור הנבילה בכזית והשרץ בכעדשה, או שהיו שוים בשִׁעוּרוֹ וְלֹא בטֻמְאָתוֹ, וכגון נבילה ומת, ששניהם מטמאים בכזית, אך טומאת נבילה היא רק עד הערב, וטומאת מת היא שבעה ימים, ולֹא טֻמְאָתוֹ וְלֹא שִׁעוּרוֹ, כגון מת ושרץ, שטומאת מת היא שבעה ימים, ושיעורו בכזית, ושרץ טומאתו עד הערב, ושיעורו בכעדשה, אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, ואפילו החמור [ששיעורו קטן יותר] אינו משלים לשיעור הקל.
