בכמה דברים אדם מעיד על עצמו בהנהגתו, כגון, אם יאמר האדם שצר לו על כך שאינו תלמיד חכם, בזאת יבחן – אם ימסור נפשו על בניו שיהיו תלמידי חכמים בכל כחו ומאודו, הרי זה סימן שאכן הוא מעריך את התורה. וכן אם יאמר אדם שאם היה לו עושר ולא היה צריך לעבוד לפרנסתו היה עסוק כל היום בתורה ובעבודת ה', גם כן יבחן בהנהגתו – אם בשבתות וימים טובים וחול המועד, וכן כל שעה שהוא פנוי, אינו מתבטל אלא יושב ולומד ועוסק בעבודת ה' יתברך, אז ייאמנו דבריו, והקדוש ברוך הוא קובע לו שכר, כי כן מידתו של ה' יתברך, שאם חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. אבל מי שאינו עושה כן, הרי זה אות שדבריו אינם אלא מן השפה ולחוץ, ויושב בשמים ישחק למו.
ועוד עדות יש לראות האם אכן האדם מעריך ואוהב את התורה, אם ישתדל בכל מאמצי כוחו להחזיק ביד לומדי התורה בגופו ובממונו, כדי שיחלוק עמהם בשכרם לעתיד לבא.
