המשך ה: וכתבתי בסה"ק מקבציאל, מה שמצינו במלכים שאמר שלמה הע"ה ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום ולא אמר ולדוד אבי, נ"ל דבר זה אמרו בתורת תפלה שהבליע תפלה בתוך דבריו, ולפני הקדוש ברוך הוא היה אומר כן בדרך תפלה, וידוע מ"ש האחרונים ז"ל דכל שהאדם מדבר דרך תפלה לפני ה' אין צורך לומר אבי בפירוש, ולכן אף על פי ששם דוד היה באותו זמן פלאי דעדיין לא נתפשט אצל אחרים לקרא בניהם בשם דוד, כיון דזה היה סמוך לפטירתו ומסתמא לא נתפשט שמו אצל אחרים אלא אחר פטירתו, עכ"ז הוא היה מתכוין בדברים אלו דרך תפלה לפני ה', ולכן אין קפידא בזה. ומה שמצינו ביעקב אע"ה בפרשת ויחי בצוואתו שצוה לבניו, שאמר שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה, דמן הסיום של הפסוק מוכח דכל הפסוק הזה הוא דברי יעקב אע"ה ולא מדברי כותב התורה, ותקשי לך איך מזכיר שם יצחק ושם רבקה ואינו אומר אבי ואמי, ואפילו אם נאמר שם יצחק אחר שנקרא בו יצחק אע"ה קראו אחרים בשם זה הרבה, ובאותו זמן שדבר בו יעקב אע"ה לא היה שם פלאי, עכ"ז איך יזכיר את אביו בשמו אפילו אחר פטירתו ואפילו בשם שאינו פלאי, הנה תרצתי בס"ד על זה, שכל דברים ההם שהיה מדבר בהם יעקב אע"ה עם בניו היה מדבר אותם ברוה"ק, ולא היו דבריו אלו כאשר ידבר עם אחרים מדעתו ורצונו, אלא רוה"ק שמה בפיו כל הדברים האלה ובה היה מוציא אותם מפיו, ולכך הוא מוכרח להוציא דברים אלו מפיו בתיבותיהן ואותיותיהן כחפץ ורצון רוה"ק שהיה לה טעם כמוס בנוסח זה, ולכן הוכרח לומר שרה אשתו ורבקה אשתו כאלו הוא מדבר על הרחוקים ממנו, וכמ"ש כל זה בסה"ק מקבציאל:
תפריט
תפריט
ראשון
כ"ט סיון התשפ"ו
