יט אֹ֣הֵֽב פֶּ֭שַׁע אֹהֵ֣ב מַצָּ֑ה מַגְבִּ֥יהַּ פִּ֝תְח֗וֹ מְבַקֶּשׁ־שָֽׁבֶר׃ כ עִקֶּשׁ־לֵ֭ב לֹ֣א יִמְצָא־ט֑וֹב וְנֶהְפָּ֥ךְ בִּ֝לְשׁוֹנ֗וֹ יִפּ֥וֹל בְּרָעָֽה׃
֍ ֍ ֍
(יט) אֹהֵב פֶּשַׁע אֹהֵב מַצָּה – מי שאוהב 'מצה', שהיא מריבה גדולה הבאה לידי הכאות, הרי זה מחמת שהוא אוהב את הפשע, או מחמת שהוא מתגאה ביותר, ומחמת כן הוא בא לידי מריבות והכאות, כי מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ מְבַקֶּשׁ שָׁבֶר – כמו אדם המגביה רק את פתח הבית שלו, אך הבית עצמו נשאר נמוך, הרי הוא נחבל ונשבר בכל עת שהוא נכנס ויוצא מהבית, כך האדם השפל מצד עצמו, שכלפי חוץ מנסה להתגאות ולהראות את עצמו כגדול וחשוב יותר, הרי הוא גורם לעצמו להכאות ומריבות.
(כ) עִקֶּשׁ לֵב – מי ש'לבו', שהוא הכח המושל בגופו ובנפשו, הולך בדרכים עקומות ומפותלות, ואינו הולך בדרך הישרה של חוקי החכמה, גם אם הוא יחפש בשכלו באמת את הדרך הראויה, לֹא יִמְצָא טוֹב, כיון שדרך החכמה היא על פי החוקים והכללים שנמסרו מאת ה', ואי אפשר 'למוצאה' בלא לקבלה בדרכי מסירתה מפי החכמים, אך עדיין יתכן שאדם כזה לא יעשה רעה. וְנֶהְפָּךְ בִּלְשׁוֹנוֹ – אבל מי שלשונו מדברת דברי תהפוכות נגד האמונה וההשגחה, ונלכד ברשת המינות והכפירה, הוא בודאי יִפּוֹל בְּרָעָה.
