בכמה דברים אדם מעיד על עצמו בהנהגתו, אם יאמר אדם שנפשו עגומה על כי בעוונותינו חרב בית המקדש, ואין לנו לא מזבח ולא כהן שיכפר בעדנו, עדות יש האם כנים הדברים, על ידי שיעשה את הדברים שהם במקום קרבן, כגון לעשות צדקה וגמילות חסדים, וללמוד את הלכות מעשה הקרבנות, ולהתפלל בכוונה, שהרי התפילה היא במקום קרבן. והמביא דורון לתלמיד חכם הרי הוא כאילו הקריב ביכורים.
והמתענג בשבת ואומר שמכוון לשם מצוה, לכבוד שבת קדש, עדות יש – אם אינו הולך אחר תענוגי והבלי העולם הזה בימות החול, ואם מקיים מצות סעודה שלישית וסעודה רביעית [-מלוה מלכה], אפילו כשהוא שבע ואינו תאב לאכול כלל. וכן אם מקיים את המצוות שיש בהן עינוי נפש, עדות הן על מצוות שיש בהן עונג נפש, שעושה לשם מצוה.
וכן אם יאמר אדם, שאם היה לו עושר מופלג היה מפליא לעשות צדקות וגמילות חסדים, ה' יבחן את דבריו, אם עושה במה שיש לו כשיעורו, כברכת השם אשר נתן לו. וכן על זה הדרך אל כל אשר יאמר האדם, מעשיו הם עדיו, האמת איתו אם זך וישר פעלו:
