פרשת ויקרא
"על כל קרבנך תקריב מלח" (ויקרא ב יג)
מצוות עשה להקריב מלח על כל הקרבנות, כלומר, שיתן מלח בבשר הקרבן וכן בקמח המנחות, שנאמר 'על כל קרבנך תקריב מלח'.
משרשי המצוה מה שכבר התבאר, כי משרשי מצות הקרבן להכשיר ולהישיר נפש המקריב אותו, ועל כן, כדי לעורר נפשו של מקריב, נצטווה בהקרבת דברים הטובים והערבים והחביבים עליו, וגם מצוות המליחה מהשורש הזה, כדי שתהיה אותה פעולה שלמה, לא תחסר דבר מהנהגת האדם, כי אז יתעורר לבו אליו יותר, כי כל דבר מבלי מלח לא יערב לאיש. ומלבד זה יש במלח רמז אחר, כי המלח מקיים כל דבר ומציל מהפסד ורקבון, וכן במעשה הקרבן ינצל אדם מן ההפסד, ותשמר נפשו ותשאר קיימת לעד.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים בכהנים.
