משנה ו: הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר, מֻתָּר בָּרֹטֶב וּבַקִּיפָה. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה וְאָסַר עָלַי רַבִּי טַרְפוֹן בֵּיצִים שֶׁנִּתְבַּשְׁלוּ עִמּוֹ. אָמְרוּ לוֹ, וְכֵן הַדָּבָר, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁיֹּאמַר בָּשָׂר זֶה עָלַי, שֶׁהַנּוֹדֵר מִן הַדָּבָר וְנִתְעָרַב בְּאַחֵר, אִם יֶשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם, אָסוּר:
משנה ו: הַנּוֹדֵר איסור מִן הַבָּשָׂר, מֻתָּר בָּרֹטֶב, והיינו במים שמבשלים בהם את הבשר, וּבַקִיפָּה – שאלו הם פירורים דקים של בשר המתאספים בשולי הקדירה, כיון שאין אלו בכלל 'בשר', ויש להם שם בפני עצמו. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר גם ברוטב ובקיפה, כיון שאסר על עצמו את הבשר, ונאסר בכל מה שיוצא ממנו מכאן ולהבא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה היה, שנדרנו איסור מן הבשר, וְאָסַר עָלֵינוּ רַבִּי טַרְפוֹן אפילו בֵּיצִים שֶׁנִתְבַּשְּׁלוּ בְּתוֹכוֹ. אָמְרוּ לוֹ חכמים לרבי יהודה, כֵּן הַדָּבָר, שאפילו דבר שאינו חלק מהבשר נאסר, כגון רוטב וקיפה או אפילו ביצים שהתבשלו עמו, וכפי שהורה רבי טרפון, אֵימָתַי – אך מתי נאמר דין זה, בִּזְמַן שֶׁאָמַר בָּשָׂר זֶה עָלַי, והיינו שאסר על עצמו בשר מסוים, שאז כל היוצא ממנו, אפילו שאין שם 'בשר' עליו, ואפילו דבר שרק קיבל את טעמו של הבשר, כמו ביצים שהתבשלו עמו, נאסרים, לפי שֶׁהַנּוֹדֵר מִן הַדָּבָר, וְנִתְעָרֵב הדבר האסור בְּדבר אַחֵר, אִם יֵשׁ בּוֹ, בדבר האסור, בְּנוֹתֵן טַעַם, ונמצא שנבלע טעם האיסור במאכל האחר, הֲרֵי זֶה אָסוּר, אבל אם אסר על עצמו רק אכילת בשר, אינו נאסר אלא בבשר עצמו, ולא בטעמו.
