משנה ג: מִן הַכָּבוּשׁ, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַכָּבוּשׁ שֶׁל יָרָק. כָּבוּשׁ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, אָסוּר בְּכָל הַכְּבוּשִׁים. מִן הַשָּׁלוּק, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַשָּׁלוּק שֶׁל בָּשָׂר. שָׁלוּק שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, אָסוּר בְּכָל הַשְּׁלָקִים. מִן הַצָּלִי, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַצָּלִי שֶׁל בָּשָׂר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. צָלִי שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, אָסוּר בְּכָל הַצְּלוּיִים. מִן הַמָּלִיחַ, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַמָּלִיחַ שֶׁל דָּג. מָלִיחַ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, אָסוּר בְּכָל הַמְּלוּחִים:
משנה ג: הנודר מִן הַכָּבוּשׁ, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַכָּבוּשׁ שֶׁל יֶרֶק, לפי שלשון 'הכבוש', בה"א הידיעה, משמעותה שכוונתו לאסור על עצמו את הדבר שדרך בני אדם לכובשו, וזהו ירק. אבל אם אמר קונם כָּבוּשׁ שֶׁאֲנִי טוֹעֵם, הרי זה אָסוּר בְּכָל הַכְּבוּשִׁין, ואפילו היו אלו דג או בשר כבושים. הנודר שלא יהנה מִן הַשָּׁלוּק, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַשָּׁלוּק שֶׁל בָּשָׂר, שדרך לשולקו. אבל אם אמר קונם שָּׁלוּק שֶׁאֲנִי טוֹעֵם, אָסוּר בְּכָל המאכלים הַשְׁלוּקִים. הנודר מִן הַצָּלִי, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַצָּלִי שֶׁל בָּשָׂר, שדרך לצלותו, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אמר קונם צָלוּי שֶׁאֲנִי טוֹעֵם, אָסוּר בְּכָל המאכלים הַצְּלוּיִין. הנודר מִן הַמָּלִיחַ, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַמָּלִיחַ שֶׁל דָּג, שדרך למולחו. אמר מָּלִיחַ שֶׁאֲנִי טוֹעֵם, אָסוּר בְּכָל המאכלים הַמְּלוּחִין.
