ג) כל המועל בזדון – במזיד, לוקה, ומשלם מה שפגם מן הקדש בראשו – משלם את הקרן. ואזהרה של מעילה, מזה שנאמר 'לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' ונדריך', מפי השמועה למדו [-קיבלו חז"ל] שזו אזהרה לאוכל מבשר עולה, הואיל וכולו לשם, והוא הדין לשאר כל קדש שהוא להשם לבדו, בין מקדשי המזבח בין מקדשי בדק הבית, אם נהנה בהן שוה פרוטה, לוקה.
מעל בשגגה, משלם מה שנהנה, ותוספת חומש, ומביא איל הנקנה בשני סלעים, ומקריבו אשם, ומתכפר לו, וזהו הנקרא אשם מעילות. שנאמר 'וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו וגו' ואת אשר חטא מן הקודש ישלם ואת חמישיתו יוסף עליו' וגו'. ושילום הקרן בתוספת חומש עם הבאת הקרבן, הרי זו מצות עשה.
