י) מותר לתלוש את השיער לכתחילה מן בהמת הקדשים, אם עושה זאת כדי להראות המום למומחה, ואותו השיער שתלש או שנשר מן הבהמה או מן הבכור והמעשר, הרי זה אסור בהנייה אפילו לאחר שישחטו מפני מומן, אף שמעיקר הדין לאחר השחיטה גם הצמר שנתלש מותר בהנאה, גזירה היא שגזו חכמים מחשש שמא ישהה אותן זמן רב, כדי שישירו בינתיים צמר, ויוכל להשתמש בו לאחר שחיטה, וכשישהה אותם עשוי הוא לבא לעבוד בהם, והטעם שהוא עשוי להשהות אותם, הואיל ואינן באין לכפרה, ואינו מזדרז להקריבם. אבל צמר הנושר מן החטאת והאשם בהיותם תמימים ועומדים להקרבה, מותר בהנייה לאחר שחיטתן מפני מומן, הואיל ולכפרה הן באין, אינו משהה אותן, אלא מקריבם במהרה כדי שיתכפר חטאו. ואם נתלש מן העולה, הרי זה ספק, האם עשוי האדם להשהותם מחמת שאינם באים על חטא, או שאינו משהה אותם כיון שעולה מכפרת על מצוות עשה.
וכל שיתלש מכל הקדשים אחר שנפל בהן מום, הרי הוא מותר בהנייה, שהרי לא תלש בידו, חוץ מן הבכור והמעשר, שאף הנתלש ממנו אחר שנפל בו מום, אסור בהנייה.
יא) השוחט בכור או שאר מוקדשין, תולש את השיער מכאן ומכאן לעשות מקום לסכין, ובלבד שלא יזיזנו – לא יזיז את השיער שתלש ממקומו, אלא מניחו מסובך עם הצמר, כדי שלא ייראה כתולש לצורך עצמו.
