משנה ה: הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי, אִם צְרוּרִין, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. לְפִיכָךְ אִם הוֹצִיא, מָעָל. אִם מֻתָּרִים, יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. לְפִיכָךְ אִם הוֹצִיא, לֹא מָעָל. אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. לְפִיכָךְ אִם הוֹצִיא, מָעָל. הַחֶנְוָנִי כְּבַעַל הַבַּיִת, דִּבִרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כַּשֻּׁלְחָנִי:
משנה ה: הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי – אדם המחליף ופורט מטבעות לאחרים, אִם היו אלו מעות צְרוּרִין – קשורים בקשר משונה, המוכיח שאין רצונו של המפקיד שישתמש השולחני במטבעות אלו לעצמו, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם השולחני, לְפִיכָךְ, אם היו אלו מעות של הקדש, אִם הוֹצִיא – אם השתמש בהם השולחני לצורך עצמו, מָעָל. אך אִם היו אלו מעות מֻתָּרִים – קשורים בקשר רגיל, כדרך שקושרים פקדון, ללא קשר משונה, הרי זה יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, כיון שהמפקיד מעות אצל שולחני יודע הוא שהשולחני זקוק למעות, וכאילו נתן לו רשות להשתמש בהם אם ירצה, לְפִיכָךְ, אם היו אלו מעות של הקדש, אִם הוֹצִיא אותם השולחני לצורך עצמו, הרי זה לֹא מָעָל, כיון שנחשב הוא כמי שעשה כן בשליחותו של המפקיד, אך גם המפקיד עצמו לא מעל, כיון שלא אמר לו בפירוש להשתמש בהם.
המפקיד מעות אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת – אדם רגיל, שאינו עוסק בהחלפת ופריטת מטבעות, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – בין אם היו אלו מעות צרורים ובין מעות מותרים, הרי זה לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, לְפִיכָךְ אם היו אלו מעות של הקדש, אִם הוֹצִיא, מָעָל.
דין הַחֶנְוָנִי, המוכר פירות וכדומה, כְּדין בַעַל הַבַּיִת, שאינו רשאי להשתמש במעות המופקדות בידו, לפיכך אם השתמש במעות אלו, מעל, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, דין החנוני כַּשֻּׁלְחָנִי, ואם היו אלו מעות מותרים, הרי זה לא מעל.
