(ד) וַיָּבֹ֤אוּ הַמַּלְאָכִים֙ גִּבְעַ֣ת שָׁא֔וּל וַיְדַבְּר֥וּ הַדְּבָרִ֖ים בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיִּשְׂא֧וּ כָל־הָעָ֛ם אֶת־קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ׃ (ה) וְהִנֵּ֣ה שָׁא֗וּל בָּ֣א אַֽחֲרֵ֤י הַבָּקָר֙ מִן־הַשָּׂדֶ֔ה וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל מַה־לָּעָ֖ם כִּ֣י יִבְכּ֑וּ וַ֨יְסַפְּרוּ־ל֔וֹ אֶת־דִּבְרֵ֖י אַנְשֵׁ֥י יָבֵֽישׁ׃ (ו) וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ־אֱלֹהִים֙ עַל־שָׁא֔וּל כְּשָׁמְע֖וֹ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּ֥חַר אַפּ֖וֹ מְאֹֽד׃ (ז) וַיִּקַּח֩ צֶ֨מֶד בָּקָ֜ר וַֽיְנַתְּחֵ֗הוּ וַיְשַׁלַּ֞ח בְּכָל־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵל֮ בְּיַ֣ד הַמַּלְאָכִ֣ים ׀ לֵאמֹר֒ אֲשֶׁר֩ אֵינֶ֨נּוּ יֹצֵ֜א אַֽחֲרֵ֤י שָׁאוּל֙ וְאַחַ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל כֹּ֥ה יֵֽעָשֶׂ֖ה לִבְקָר֑וֹ וַיִּפֹּ֤ל פַּֽחַד־ה֙' עַל־הָעָ֔ם וַיֵּֽצְא֖וּ כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד׃
֍ ֍ ֍
(ד) וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים תחילה למקומו של שאול המלך, גִּבְעַת שָׁאוּל, וַיְדַבְּרוּ את הַדְּבָרִים בְּאָזְנֵי הָעָם, וַיִּשְׂאוּ כָל הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ.
(ה) וְהִנֵּה שָׁאוּל בָּא אַחֲרֵי הַבָּקָר מִן הַשָּׂדֶה, כלומר, בא שאול מן השדה, והלך אחרי הבקר, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, מַה לָּעָם כִּי יִבְכּוּ. וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי אַנְשֵׁי יָבֵישׁ.
(ו) וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים עַל שָׁאוּל כְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וכפי שהתבאר לעיל, שכאשר נמשח למלכות התלבשה בו רוח גבורה נפלאה מאת ה', וַיִּחַר אַפּוֹ מְאֹד.
(ז) וַיִּקַּח צֶמֶד בָּקָר שהיה לפניו, וַיְנַתְּחֵהוּ לנתחים, וַיְשַׁלַּח בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר, אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל למלחמה, כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ, ורצה לרמוז להם בזה, כי כשם שכאשר כל נתחי הבקר מחולקים אין בו חיים, ורק כאשר קיים הבקר בגוף אחד יש בו רוח חיים, כך השלימות של העם היא כאשר כל השבטים מאוחדים יחד להילחם באויביהם, ולא כאשר הם פרודים זה מזה, וַיִּפֹּל פַּחַד ה' עַל הָעָם וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד, כאילו היו כולם אברים של איש אחד, אשר כל אחד מרגיש בצרת חבירו ובא לעזרתו.
