משנה ג: הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת, מֻתָּר בַּשַּׂק, בַּיְרִיעָה, וּבַחֲמִילָה. אָמַר קוֹנָם צֶמֶר עוֹלֶה עָלַי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בְּגִזֵּי צֶמֶר. פִּשְׁתָּן עוֹלֶה עָלַי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בַּאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר. טָעַן וְהֵזִיעַ וְהָיָה רֵיחוֹ קָשֶׁה, אָמַר קוֹנָם צֶמֶר וּפִשְׁתִּים עוֹלִים עָלַי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת וְאָסוּר לְהַפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו:
משנה ג: הַנּוֹדֵר הנאה מִן הַכְּסוּת, מֻתָּר בְּבגד העשוי שַׂק, וּבִירִיעָה של עיזים, שמשתמשים בה שוכני אהלים, וּבַחֲמִילָה – מין בגד גס שמניחים הסבלים על גופם כדי שלא יזיק להם המשא, כיון שכל הדברים הללו אינם מכונים סתם 'כסות'. אָמַר האדם 'קוֹנָם צֶמֶר עוֹלֶה עָלַי', הרי זה מֻתָּר לְכַסּוֹת בְּגִזֵּי צֶמֶר שאינם מעובדים, כיון שבודאי היתה כוונתו לבגד העשוי צמר. וכן אם אמר 'קונם פִּשְׁתָּן עוֹלֶה עָלַי', הרי זה מֻתָּר לְכַסּוֹת בַּאֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן שאינם מעובדים, כיון שלא היתה כוונתו אלא לבגד העשוי מפשתן. רַבִּי יְהוּדָה מוסיף ואוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר – כל לשונות הנדרים מתפרשים לפי האופן שבו נדר האדם, וכגון, אם טָעַן משא כבד של גיזי צמר או אניצי פשתן, וְהִזִּיעַ מחמת משא הפשתן, וְהָיָה רֵיחוֹ קָשֶׁה – וכן אם היה הריח של הצמר קשה לו, וְאָמַר 'קוֹנָם צֶמֶר וּפִשְׁתִּים עוֹלֶה עָלַי', מפרשים את כוונתו לענין משא, ולכן מֻתָּר לְכַסּוֹת – רשאי הוא ללבוש בגדים העשויים מצמר או מפשתן, וְאָסוּר לְהַפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו – ונאסר רק בנשיאת משא של צמר או של פשתן, שבודאי זו היתה כוונת נדרו.
