משנה ח: שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה אֵינִי אוֹכֵל עַד הַפֶּסַח, שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה אֵינִי מִתְכַּסֶּה עַד הַפֶּסַח, עָשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, מֻתָּר לֶאֱכוֹל וּלְהִתְכַּסּוֹת אַחַר הַפֶּסַח. שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח אֵינִי אוֹכֵל, וְשֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח אֵינִי מִתְכַּסֶּה, עָשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, אָסוּר לֶאֱכוֹל וּלְהִתְכַּסּוֹת אַחַר הַפֶּסַח:
משנה ח: המשנה מבארת עתה שיכול אדם לידור נדר, ולהתנות שיחול איסורו רק לזמן מסוים, ולאחר מכן יפקע מעצמו: האומר לאשתו, המאכלים שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה, אֵינִי אוֹכֵל עַד הַפֶּסַח, או שאמר לה, הבגדים שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה, אֵינִי מִתְכַּסֶּה עַד הַפֶּסַח, אפילו אם עָשְׂתָה את אותם מאכלים או את אותם בגדים לִפְנֵי הַפֶּסַח, לא חל נדרו אלא עד הפסח, ולכן מֻתָּר לֶאֱכוֹל וּלְהִתְכַּסוֹת אַחַר הַפֶּסַח.
אמר האדם לאשתו, המאכלים שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח, אֵינִי אוֹכֵל, וְכן אם אמר לה, הבגדים שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח, אֵינִי מִתְכַּסֶּה, עָשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, אָסוּר לֶאֱכוֹל וּלְהִתְכַּסוֹת אפילו אַחַר הַפֶּסַח, כיון שתנאו היה שמה שתעשה לפני הפסח יהא אסור עליו לעולם.
