ז כָּ֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ ׀ שְֽׂנֵאֻ֗הוּ אַ֤ף כִּ֣י מְ֭רֵעֵהוּ רָֽחֲק֣וּ מִמֶּ֑נּוּ מְרַדֵּ֖ף אֲמָרִ֣ים לוֹ־הֵֽמָּה׃ ח קֹֽנֶה־לֵּ֭ב אֹהֵ֣ב נַפְשׁ֑וֹ שֹׁמֵ֥ר תְּ֝בוּנָ֗ה לִמְצֹא־טֽוֹב׃ ט עֵ֣ד שְׁ֭קָרִים לֹ֣א יִנָּקֶ֑ה וְיָפִ֖יחַ כְּזָבִ֣ים יֹאבֵֽד׃
֍ ֍ ֍
(ז) נאמר לעיל (פסוק ד') שרעיו של הדל נפרדים ממנו, מאחר שאין ידידותם אמיתית ואינם משיגים ממנו כל תועלת, אמנם כָּל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ – הרש, שהוא גרוע מהדל, אפילו אחיו שונאים אותו ומתרחקים ממנו, אַף כִּי מְרֵעֵהוּ – וכל שכן שרעיו ישנאו אותו, כי הם כבר קודם לכן רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ, מְרַדֵּף אֲמָרִים – ואף על פי כן הוא רודף בדברים להתפאר ולומר כי לוֹ הֵמָּה – שהם עדיין רעיו.
(ח) ה'לב' הוא הכח המושל בגופו ונפשו של האדם, ואמנם גם מי שיודע את חוקי החכמה, עדיין אין הכרח שיהא ליבו ברשותו, כי התאוות והיצרים נלחמים גם הם להטות את הלב לצד הרע, אך קֹנֶה לֵּב אֹהֵב נַפְשׁוֹ – מי שאוהב את נפשו ורוצה לשמור אותה, צריך הוא 'לקנות' את ליבו, כלומר, להתבונן בחוקי החכמה ולהבין את טעמיהם, ועל ידי זה תסור ממנו מלחמת היצר ויהיה הלב תחת ממשלתו, וכאילו קנוי לו, להנהיג את הנפש וכוחותיה רק בדרכי החכמה, ודבר זה נעשה על ידי שהוא שֹׁמֵר את דרכי התְּבוּנָה כדי לִמְצֹא את הטוֹב, כי לפעמים משתמש האדם במידת ההתבוננות וההעמקה לדרכים מזויפות למצוא דעות כוזבות, ורק על ידי שמירת התבונה למציאת הטוב, יוכל לקנות את ליבו ללכת בדרכי החכמה.
(ט) אך אם לא יעשה כן, אלא ישתמש בבינה כדי להיות עֵד שְׁקָרִים, כמו להכחיש מציאות ה' או השגחתו, לֹא יִנָּקֶה מעונש. וְיָפִיחַ כְּזָבִים – וגם אם ירמוז בלשון קצרה דברי כזב, שאין שִׁקְרָם ניכר מיד, על ידי הקשת ודימוי דברים זה לזה באופן שאינו נכון, יֹאבֵד.
