משנה ז: הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ, קוֹנָם מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ עָלַי, קוֹנָם הֵן עַל פִי, קוֹנָם הֵן לְפִי, אָסוּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן. שֶׁאֵינִי אוֹכֵל, שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, מֻתָּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה, אֲפִלּוּ גִדּוּלֵי גדּוּלִין אֲסוּרִים:
משנה ז: הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ, קוֹנָם [-יהיו אסורים כקרבן] מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ עָלַי, או שאמר קוֹנָם הֵן לְפִי, או קוֹנָם הֵן עַל פִּי, הרי זה אָסוּר אפילו בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן. אך אם אמר שֶׁאֵינִי אוֹכֵל וְשֶׁאֵינִי טוֹעֵם ממעשי ידיך, הרי זה נאסר רק בהם עצמם, ומֻתָּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן, בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה, אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה, [אֲפִילּוּ] גִּדּוּלֵי גִּדּוּלִין אָסוּר, וכפי שהתבאר.
