משנה ט: שֶׁאַתְּ נֶהֱנִית לִי עַד הַפֶּסַח אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הֶחָג, הָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, אֲסוּרָה בַּהֲנָאֲתוֹ עַד הַפֶסַח. אַחַר הַפֶסַח, בְּלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. שֶׁאַתְ נֶהֱנֵית לִי עַד הֶחָג אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הַפֶּסַח וְהָלְכָה לִפְנֵי הַפֶסַח, אֲסוּרָה בַהֲנָאָתוֹ עַד הֶחָג וּמֻתֶּרֶת לֵילֵךְ אַחַר הַפֶּסַח:
עתה מבארת המשנה שיכול האדם לידור נדר לזמן מסוים, ויהא הנדר עצמו תלוי בדבר שיקרה לאחר אותו הזמן: אמר האדם לאשתו, קודם הפסח, יהא אסור עליך בנדר מה שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הַפֶּסַח, אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הַחַג – עד סוכות, אם הָלְכָה לבית אביה לִפְנֵי הַפֶּסַח, הרי חל הנדר מיד, ואֲסוּרָה בַּהֲנָאָתוֹ עַד הַפֶּסַח. ואם כבר נהנתה ממנו לפני הפסח, והלכה לבית אביה לאַחַר הַפֶּסַח, קודם חג הסוכות, התברר למפרע שחל הנדר, ועברה בְּלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ – באיסור נדר, שנאמר בו (במדבר ל ג) 'אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה'.
אמר האדם לאשתו, יהא אסור עליך בנדר מה שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הַחַג – עד חג הסוכות, אִם הוֹלֶכֶת אַתְּ לְבֵית אָבִיךְ עַד הַפֶּסַח, אם הָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, הרי חל נדרו, ואֲסוּרָה בַּהֲנָאָתוֹ עַד הֶחָג. וּמֻתֶּרֶת לֵילֵךְ אַחַר הַפֶּסַח, שהרי לא אסר עליה זאת כלל [ואמנם אין בפרט דין זה כל חידוש, ונקטה זאת המשנה רק אגב האופנים הקודמים].
