משנה ב: עַד הַפֶּסַח, אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ. עַד שֶׁיְּהֵא, אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא. עַד לִפְנֵי הַפֶּסַח, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא:
משנה ב: האומר 'קונם יין שאני טועם עַד הַפֶּסַח', הרי זה אָסוּר ביין עַד שֶׁיַּגִּיעַ הפסח, ומיד כשהגיע תחילת הפסח, הרי זה מותר ביין. אך אם אסר על עצמו את היין 'עַד שֶׁיְּהֵא הפסח', הרי זה אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא – עד שיסתיים הפסח.
אמר האדם קונם יין שאני טועם עַד (לפני) [פְּנֵי] הַפֶּסַח, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אָסוּר ביין עַד שֶׁיַּגִּיעַ הפסח, ומיד בתחילת הפסח הותר נדרו ורשאי לשתות יין, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אָסוּר בשתיית יין עַד שֶׁיֵּצֵא – עד שיסתיים הפסח.
