פרשת צו
"וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל" (ויקרא ו טז)
מצוות לא תעשה, שלא לאכול ממנחת כהן, שנאמר 'וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל'.
משרשי המצוה, כי כוונת הקרבן לעורר את לב המקריב אותו, ואם יאכל הכהן עצמו את מנחתו – לא יתעורר לבו עליה יפה, אלא ירגיש כאילו אפה פת לעצמו, ואוכלו, ואף אם יאכלו חבריו הכהנים את מנחתו, הרי כמו כן הוא יאכל את שלהם, ושוב לא ירגישו התעוררות כראוי, ולכן ציוה ה' שמנחת הכהן תהיה כליל למזבח, ולא יאכלנה שום אדם.
ונוהג איסור אכילת מנחת כהן באנשים ובנשים, בזמן שבית המקדש קיים.
