משנה ה: מִי שֶׁזָּכָה בַתָּמִיד, מוֹשְׁכוֹ וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וּמִי שֶׁזָּכוּ בָאֵבָרִים הוֹלְכִין אַחֲרָיו. בֵית הַמִּטְבָּחַיִם הָיָה לְצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, וְעָלָיו שְׁמוֹנָה עַמּוּדִים נַנָּסִין, וּרְבִיעִית שֶׁל אֶרֶז עַל גַּבֵּיהֶן, וְאוּנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּהֶן, וּשְׁלשָׁה סְדָרִים הָיָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין, וּמַפְשִׁיטִין עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים:
משנה ה: מִי שֶׁזָּכָה בגורל בִּשחיטת התָּמִיד, מוֹשְׁכוֹ וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, והיינו למקום שבצפון המזבח, שם היו קבועות טבעות ברצפה לצורך השחיטה, וּמִי שֶׁזָּכוּ בָאֵבָרִים, להוליכם למזבח, הוֹלְכִין אַחֲרָיו, כדי לאחוז את הקרבן בעת שחיטתו, בֵית הַמִּטְבָּחַיִם הָיָה לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, שנאמר (ויקרא א יא) "וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי ה'", וְעָלָיו – על אותו מקום, היו שְׁמוֹנָה עַמּוּדִים של אבן שיש נַנָּסִין – נמוכים מקומת איש, כדי שיהיה נח לתלות עליהם את התמיד ולהפשיטו, וּרְבִיעִית – נסרים מרובעים שֶׁל עץ אֶרֶז קבועים עַל גַּבֵּיהֶן, וְאוּנְקְלָיוֹת – וָוִים שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּהֶן – בנסרים של הארז [ולכן קבעום שם, מאחר וקשה לחבר וו של ברזל בעמוד של שיש], וּשְׁלשָׁה סְדָרִים של ווים הָיָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מהעמודים, בשלשה צדדים [אך בצד הרביעי, הפונה להיכל, לא היה וו, כדי שלא יעמדו הכהנים שם כשאחוריהם לצד ההיכל], שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין, וּמַפְשִׁיטִין את הקרבנות כשהם מונחים עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁהיו מונחים בֵּין הָעַמּוּדִים, כיון שהעמודים עצמם היו נמוכים, וכדי שלא יגררו הקרבנות על גבי הארץ, היו קבועים שם שולחנות של שיש.
