ראוי לאדם שיצוה את בניו על עצמו, שיעשו למנוחתו ולעילוי נשמתו כל אשר בכוחם לעשות, כי מי יחוס על נפשו יותר ממנו. ואף אם הוא בטוח בבניו שיעשו לו הרבה, לא ימנע מלצוות ולרשום בכתב, למען יהיה לזכרון בין עיניהם להעדפה. ובפרט שיש בנים שנשכח זכר אביהם ואמם מלבם, לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב, כי אם מעט מזעיר ביום יארצייט. ואוי להם לבנים הנוהגים כן, ואוי להם לאבות שמצפים לשלחן בניהם. ולכן יותר טוב שילך לפניו צדקו, ויעשה בעצמו בעודו חי מה שבכוחו לעשות.
תפריט
תפריט
חמישי
כ"ז אייר התשפ"ו
