(כב) וְהָיָה֙ בְּי֣וֹם מִלְחֶ֔מֶת וְלֹ֨א נִמְצָ֜א חֶ֤רֶב וַֽחֲנִית֙ בְּיַ֣ד כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֶת־שָׁא֖וּל וְאֶת־יֽוֹנָתָ֑ן וַתִּמָּצֵ֣א לְשָׁא֔וּל וּלְיֽוֹנָתָ֖ן בְּנֽוֹ׃ (כג) וַיֵּצֵא֙ מַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים אֶֽל־מַעֲבַ֖ר מִכְמָֽשׂ׃
֍ ֍ ֍
(כב) וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת – ולכן כשהגיעה עת המלחמה הזו, שבאה אליהם פתאום וללא כל הכנה, וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן, וַתִּמָּצֵא – אך נמצאה חרב, בדרך נס, לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ לבדם.
(כג) וכשהיו ישראל במצב קשה כל כך, בהיותם חלושים וללא כלי מלחמה כנגד מחנה פלישתים, וַיֵּצֵא מַצַּב [-שרי החיל של] פְּלִשְׁתִּים, אשר היו במכמש, אֶל מַעֲבַר מִכְמָשׂ, כדי לעוברו ולהתגרות מלחמה בשאול ומחנהו, שהיו בגבעת בנימין הסמוכה.
