משנה ב: וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, פּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד. וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. כֵּיצַד, אָמַר קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי, וְנַעֲשָׂה סוֹפֵר, אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְּקָרוֹב, וְאָמַר, אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה סוֹפֵר אוֹ שֶׁהוּא מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְּקָרוֹב לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר, קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס, וְנַעֲשָׂה בֵית הַכְּנֶסֶת, וְאָמַר, אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה בֵית הַכְּנֶסֶת לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:
משנה ב: וְעוֹד דין אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בענין התרת נדרים, שפּוֹתְחִין בְּ'נוֹלָד', כלומר, אפשר להתיר את הנדר על ידי פתח בדבר שלא היה קיים בזמן הנדר עצמו, והתחדש לאחר זמן, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין, כיון שהתועלת ב'פתח' להתיר את הנדר הוא בכך שעל ידי פתח זה מתברר שהיתה לנודר טעות בנדרו, כי אילו היה יודע פרט מסוים שלא היה ידוע לו, לא היה נודר, וטעם זה אינו שייך בנולד, שהרי בשעה שנדר לא היה קיים בעולם הדבר שמחמתו הוא רוצה להתיר את הנדר, ואין פתח זה יכול להחשיב את הנדר כטעות (תוספות). ומביאה המשנה דוגמא לדבר, כֵּיצַד, אָמַר הנודר קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנָה לְאִישׁ פְּלוֹנִי, וְנַעֲשָׂה אותו האיש סוֹפֵר, ונצרך הנודר ליהנות ממנו בכתיבת שטרות וכדומה, אוֹ שֶׁהָיָה אותו אדם שנאסרה הנאתו עליו מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְּקָרוֹב, ומחמת הנדר אינו יכול להשתתף ולאכול בסעודת הנישואין, וְאָמַר הנודר, אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשָׂה סוֹפֵר, אוֹ שֶׁיִּהְיֶה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְּקָרוֹב, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר, הרי זה פתח בדבר הנולד, שלדעת רבי אליעזר ניתן לפתוח בו, ולדעת חכמים אין זה פתח המועיל. דוגמא נוספת, אמר הנודר, קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס, וְנַעֲשָׂה אותו בית בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְאָמַר הנודר, אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשָׂה בֵּית הַכְּנֶסֶת, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר לפתוח את הנדר באופן זה ולהתירו, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
