טוב לאדם שיסדר עניניו, וירשום בכתב ברור חובות שהוא חייב לאחרים, ושאחרים חייבים לו, ויכתוב בכל תוקף ליורשיו שיקיימו את כל הנמצא כתוב בפנקסו, ויפרעו את חובותיו בלי שום טענה ותביעה, למען תנוח נפשו.
ויחלק את נכסיו לבניו בסדר נאות, באופן שלא תהיה ביניהם קנאה, ושלא ישאר ביניהם אחריו מחלוקת וקטטה. ויצוום שתהיה ביניהם אהבה ואחוה שלום ורעות, ואיש את אחיו יעזורו. כזאת וכזאת יצוה את בניו ואת ביתו לפי מה שהם, ולפי צורך השעה, ישמע חכם ויוסף לקח:
והנה על דרך שאמרו חכמים 'שוב יום אחד לפני מיתתך, ישוב היום שמא ימות למחר', כן הדבר הזה, שלא ימנע מלכתוב צוואה, כי לא ידע האדם את עתו, ויש לו לחשוש שמא חס ושלום פתאום יבוא אידו, ושמא ימות בבחרותו מיתת פתאום חס ושלום, ואפילו אם יחלה – שמא יהא נרדם בחליו ולא יוכל לדבר, ועוד כי באותה שעה שהוא מוטל חולה – יחשוש לכתוב צוואה, וגם לא ירצה להבהיל את בני ביתו בכך, ובדרך כלל באותו זמן דעתו נבוכה ואינה מתישבת עליו. לכן זוהי דרך ישרה, שבעודנו בבחרותו ובבריאותו יכתוב צוואתו, ויצוה בכל תוקף לקיים את אשר ימצאו כתוב אחר מותו. ומדי יום ויום יוסיף ויגרע ויחליף כרצונו, כפי ראות עיניו.
וכשמחלק נכסיו, אם רואה שהרחיב השם את גבולו, לא יעזוב לאחרים כל חילו, רק יטול לעצמו חלק בראש, להקים קרן קיימת ביד אדם נאמן, והפירות ינתנו לצדקה, ובכך גם לאחר מותו ישלחו לו מעדנים לנפשו בעולם הבא, זוהי דרך ישרה תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.
ראוי לכל אדם לחוש ולקיים צוואת רבנו יהודה החסיד, כי הדברים עתיקים, ומי שיודעם ועובר על דבריו הרי זה מתחייב בנפשו, ושומע לו שומר נפשו:
