פרשת שמיני
"ראשיכם אל תפרעו, ובגדיכם לא תפרמו" (ויקרא י ו)
מצוות לא תעשה, שלא יכנסו הכהנים למקדש כשהם מגודלי שיער, כמו שיעשו האבלים, שנאמר 'ראשיכם אל תפרעו'.
משרשי המצוה הוא הגדלת כבוד בית המקדש, ולכן ראוי לנו שלא נבוא שם מגודלי שיער כדרך האבלים, וכעין מה שנאמר במגלת אסתר 'כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק', כלומר אין ראוי לבוא אל בית מלכות רק דרך ששון ושמחה ותענוג, לא דרך אבל וצער. וכל זה יחזק היסוד הבנוי בראש הבנין, כי כל עניני הבית ומעשיו הוא כדי לחזק ולצייר בלב העושים את המעשה הכשר, ולהרחיק מלבם וממחשבתם כל כיעור וכל חטא. ועל כן בהיות כוונת הבית בזה, ראוי לנו לבוא שם דרך כבוד ויראה וגדלה ושמחה, ומתוך קביעות מחשבתנו על חשיבות המקום וגדלו ותפארתו והודו יתרככו לבבנו שם ונהיה ראויים לקבלת הטוב.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, בכהנים העובדים במקדש, והעובר עליה ונכנס למקדש פרוע ראש, כלומר אחר שיגדל שערו שלשים יום, ועבד שם, חייב מיתה בידי שמים, שנאמר 'ראשיכם אל תפרעו ולא תמותו'.
ומצוות לא תעשה, שלא יכנסו הכהנים למקדש קרועי בגדים, שנאמר 'ובגדיכם לא תפרומו', פירוש, אל תקרעו בגדיכם. ונכפלה מניעה זאת בכהן גדול, שנאמר עליו 'ובגדיו לא יפרום'. וכפל המניעה בו הוא מפני תוספת דבר שבו, שאינו רשאי לקרוע על מת שימות, ואפילו שלא בשעת עבודה.
משרשי המצוה, להגדיל כבוד בית המקדש, וכמו שהתבאר במצוה הקודמת.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, בכהנים, והעובר עליה ונכנס למקדש מן המזבח ולפנים כשהוא קרוע בגדים, ועבד, חייב מיתה בידי שמים, ואם לא עבד הרי הוא באזהרה, ולוקה.
