פרשת שמיני
"יין ושכר אל תשת… בבואכם אל אהל מועד" (ויקרא י ט)
מצוות לא תעשה, שלא להכנס שתוי במקדש, וכן שלא להורות הוראה, כלומר שלא נדון בדבר מדיני התורה, בעוד שיהא האדם שיכור, שנאמר 'יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם אל אהל מועד'.
שורש המצוה ידוע, שאין ראוי להתעסק בדברים היקרים בתכלית היקר, כמו עניני המקדש ודברי התורה, רק בעת שיהיה האדם מיושב בדעתו ומכוון בכל מעשיו.
וכשם שאסור לכהן לבוא למקדש מפני השכרות, כך אסור לכל אדם, בין כהן בין ישראל, להורות הוראה בהלכה כשהוא שתוי, אפילו שתה דבש תמרים או חלב, ונתבלבלה דעתו, אל יורה.
ונוהג איסור ביאת מקדש בשכרות בזמן שבית המקדש קיים באנשים ובנשים, והאיסור על שיכור להורות נוהג בכל מקום ובכל זמן.
