אדם המצטער על הבלי העולם הזה, הרי זה בא מחסרון דעת, כי ממה נפשך: אם הוא דבר שיש לו תקנה, יעשה התקנה וינצל, ואם אין לו תקנה, מה יתן ומה יוסיף לו ומה בצע בצערו.
והנה ענין הצער הוא דבר המסור ללב, והיצר הרע מחליף את הדברים, ומכניס לאדם צער על הבלי העולם הזה, וצער השמים נשכח מלב, ואין איש מרגיש בו. והאיש אשר הוא טהור, יתחזק במחשבות טהורות, לעשות דבר בעיתו על מתכנתו, לא יחליפנו ולא ימיר אותו, והבא לטהר מסייעין אותו. ומאחר כי צל ימינו על הארץ, מה יתרון לאדם בכל עמלו אם חיי צער יחיה, אין טוב לאדם אלא שיהא שמח בחלקו ויבטח בשם ויעשה טוב:
