יד רַ֣ע רַ֭ע יֹאמַ֣ר הַקּוֹנֶ֑ה וְאֹזֵ֥ל ל֗֝וֹ אָ֣ז יִתְהַלָּֽל׃ טו יֵ֣שׁ זָ֭הָב וְרָב־פְּנִינִ֑ים וּכְלִ֥י יְ֝קָ֗ר שִׂפְתֵי־דָֽעַת׃
֍ ֍ ֍
(יד) רַע רַע יֹאמַר הַקּוֹנֶה – הקונה חפץ מחבירו, יאמר בתחילה שהחפץ רע ואינו שוה את המחיר שהמוכר רוצה ממנו, כיון שרע בעיניו הדבר להוציא מרשותו ממון רב, וְאֹזֵל לוֹ – אבל כאשר הולך לו הקונה לדרכו עם החפץ שקנה, אָז יִתְהַלָּל – ישבח את החפץ שקנה, מחמת סיבה זו עצמה, כיון ששילם תמורת המקח ממון רב, מתעלה בעיניו החפץ שקנה בסכום גדול כל כך, ולכן הוא מהלל אותו. והנמשל לכך הוא שהתורה נקנית על ידי שהאדם ממעט בשנתו וממעט בתענוגיו, ובתחילת קניית החכמה יאמר האדם שרע לו הדבר שצריך למעט מהנאותיו הגשמיות, כי יחשוב שיש ערך לדברים שהוא צריך לוותר עליהם כדי לזכות לחכמת התורה, אך לאחר שיקנה את החכמה, יתהלל בה, כי קנאה על ידי יגיעתו, והיא חשובה בעיניו יותר מאותן הנאות שויתר עליהן.
(טו) וממשיך לבאר מדוע יתהלל האדם בקנית החכמה, כי אפילו אם היה קונה זהב ופנינים לא היה יכול להתהלל כל כך, כי הרי יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים בעולם, ואין זה דבר נדיר כל כך, וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת – אבל מה שקנה האדם ביגיעתו את ה'דעת', שהיא השגת חוקי החכמה באופן שיהיו ידועים לו בבירור כמו דבר שיש לו ראיות שכליות וכמו דברים המושגים על ידי החושים [וה'שפתיים' מרמזות שיהיו הדברים כל כך ברורים לו, עד שיהיו שגורים על לשונו תמיד], זהו 'כלי יקר' שאין כמוהו בעולם.
