משנה ג: מִי שֶׁזָּכָה בַקְּטֹרֶת, הָיָה נוֹטֵל אֶת הַבָּזָךְ מִתּוֹךְ הַכַּף וְנוֹתְנוֹ לְאוֹהֲבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ. נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ, נוֹתְנוֹ לוֹ בְחָפְנָיו. וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ, הֱוֵי זָהִיר שֶׁמָּא תַתְחִיל לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא תִכָּוֶה. הִתְחִיל מְרַדֵּד וְיוֹצֵא, לֹא הָיָה הַמַּקְטִיר מַקְטִיר, עַד שֶׁהַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ הַקְּטֵר. אִם הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל, הַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַקְטֵר. פָּרְשׁוּ הָעָם, וְהִקְטִיר וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא:
משנה ג: מִי שֶׁזָּכָה בַקְּטֹרֶת, הָיָה נוֹטֵל אֶת הַבָּזָךְ המלא קטורת מִתּוֹךְ הַכַּף, וְנוֹתְנוֹ לְאוֹהֲבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ שבא עמו כדי למלא את הקטורת מהבזך לחופניו של המקטיר, ואם בדרך הולכת הקטורת נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ – מתוך הבזך לְתוֹכוֹ – לתוך הכלי, נוֹתְנוֹ לוֹ בְחָפְנָיו, ולאחר שאותו אוהב או קרוב מילא את ידי הכהן המקטיר בקטורת, יוצא מההיכל, לפי שאסור לשום אדם לשהות בזמן הקטרת הקטורת בהיכל, ולא במקום שבין האולם ולמזבח. וכיון שכל כהן היה מקטיר רק פעם אחת, ולא היה בקי בעבודה זו, וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ קודם שנכנס, כיצד להקטיר, ואומרים לו, הֱוֵי זָהִיר בהקטרתך, שֶׁמָּא תַתְחִיל לפזר את הקטורת לְפָנֶיךָ – בגחלים הסמוכים אליך, שֶׁלֹּא תִכָּוֶה מהאש הנאחזת בקטורת, כשתמשיך ותפזר את הקטורת על הגחלים המרוחקים יותר, אלא עליך להתחיל מהגחלים הרחוקים, ולהמשיך ולהקטיר על הגחלים הקרובים. הִתְחִיל מְרַדֵּד – לאחר שפיזר את הקטורת, מיישר ושוטח את הקטורת על הגחלים באמצעות תחתית הבזך, וְיוֹצֵא מההיכל, לאחר שהתמלא הבית עשן, ולאחר שהשתחווה. לֹא הָיָה הַמַּקְטִיר מַקְטִיר, עַד שֶׁהַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ, קודם שנכנס, הַקְּטֵר. אִם הָיָה המקטיר כֹהֵן גָּדוֹל, הַמְּמֻנֶּה אוֹמֵר לו בדרך כבוד, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַקְטֵר. ובשעה שעומד הכהן להקטיר פָּרְשׁוּ הָעָם מההיכל, ומהמקום שבין האולם ולמזבח, וְהִקְטִיר, וְהִשְׁתַּחֲוָה, וְיָצָא.
