משנה ג: סָכוֹ בְשֶׁמֶן תְּרוּמָה, אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים, יֹאכֵלוּ. אִם יִשְׂרָאֵל, אִם חַי הוּא, יְדִיחֶנּוּ. וְאִם צָלִי הוּא, יִקְלוֹף אֶת הַחִיצוֹן. סָכוֹ בְשֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ דָמִים עַל בְּנֵי חֲבוּרָה, שֶׁאֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִירוּשָׁלַיִם:
משנתנו מביאה דינים נוספים בענין צליית קרבן הפסח: סָכוֹ – אם סך את קרבן הפסח בְשֶׁמֶן תְּרוּמָה, בין אם עשה כן קודם הצליה ובין אם עשה כן לאחר הצליה, אִם המנויים על הקרבן הם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים, שמותר להם לאכול שמן תרומה, יֹאכֵלוּ, ואין בכך איסור. אך אִם המנויים על קרבן הפסח הם יִשְׂרָאֵל, ואסור להם לאכול שמן תרומה, אִם עדיין חַי הוּא, יְדִיחֶנּוּ – ישטוף את השמן מעל הקרבן, ויצלנו. וְאִם כבר צָלִי הוּא, ונבלע בו שמן התרומה, יִקְלוֹף אֶת כל החלק הַחִיצוֹן, שהרי סך את כל הקרבן בשמן זה.
אם סָכוֹ לקרבן הפסח בְשֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שהוא מותר באכילה לכל אדם, והבעלים של השמן הוא אחד מבני החבורה, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ דָמִים עַל בְּנֵי חֲבוּרָה – אינו יכול ליטול תשלום משאר בני החבורה תמורת השמן שהם נהנים ממנו, כיון שֶׁאֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִירוּשָׁלַיִם, ונטילת ממון תמורת השמן נחשבת כמכירתו, ואסרו חכמים למכור מעשר שני, גזירה משום פדיה האסורה מן התורה.
