יא) ושלש ארצות אלו, כולן חשובות כארץ אחת לחרובין ולזיתים ולתמרים, ואוכלין בתמרים עד שיכלה האחרון שבצוער, ואימתי הוא כלה, עד הפורים. ואוכלין בזיתים עד העצרת [-שבועות], ובענבים עד הפסח של מוצאי שביעית, ובגרוגרות עד החנוכה:
יב) המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו, או ממקום שלא כלו למקום שכלו, חייב לבער, לפי שנותנין עליו חומרי מקום שיצא משם, וחומרי מקום שהלך לשם, ופירות הארץ שיצאו לחוצה לארץ מתבערים במקומן, כשהגיע זמן הביעור של המקום שממנו יצאו, ולא יעבירם ממקום למקום, כיון שאסור להוציא פירות שביעית לחוץ לארץ, וכל העברה ממקום למקום בחוץ לארץ נחשבת כהוצאה מחודשת:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
