משנה ה: בּוֹגֶרֶת שֶׁשָּׁהֲתָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאַלְמָנָה שְׁלשִׁים יוֹם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הוֹאִיל וּבַעְלָהּ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, יָפֵר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַבַּעַל מֵפֵר, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ:
משנה ה: בּוֹגֶרֶת, והיא נערה לאחר שמלאו לה שתים עשרה שנים וששה חודשים, המאורסת, שֶׁשָּׁהֲתָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ לאחר שתבעה הבעל להנשא, ועדיין לא נשאה, וְאַלְמָנָה שהתארסה ושהתה שְׁלֹשִׁים יוֹם לאחר שתבעה הבעל להנשא, שלאחר זמן זה צריך הבעל לכונסה לרשותו בנישואין, ואם אינו עושה כן חייבוהו חכמים במזונותיה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הוֹאִיל וּבַעֲלָהּ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, יָפֵר את נדריה, כיון שהטעם לכך שהבעל מפר את נדרי אשתו הוא כיון שכל אשה הנודרת, כוונתה שיחול הנדר אם בעלה יתרצה בכך, וגם אשה זו המאורסת, כיון שהיא ניזונת מהארוס הרי היא נודרת על דעתו, ויכול הוא להפר את נדריה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַבַּעַל מֵיפֵר את נדרי אשתו, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ בחופה, כיון שאף בזמן שהוא חייב במזונותיה, אינה נודרת על דעתו אלא משעה שנכנסה לחופה.
