משנה ג: בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל רוֹצֶה לְהַקְטִיר, הָיָה עוֹלֶה בַכֶּבֶשׁ וְהַסְּגָן בִּימִינוֹ. הִגִּיעַ לְמַחֲצִית הַכֶּבֶשׁ, אָחַז הַסְּגָן בִּימִינוֹ וְהֶעֱלָהוּ. הוֹשִׁיט לוֹ הָרִאשׁוֹן הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן וּזְרָקָן. הוֹשִׁיט הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, נוֹתְנָן לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן וּזְרָקָן. נִשְׁמַט הַשֵּׁנִי וְהָלַךְ לוֹ. וְכָךְ הָיוּ מוֹשִׁיטִין לוֹ שְׁאָר כָּל הָאֵבָרִין, וְהוּא סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן וְזוֹרְקָן. וּבִזְמַן שֶׁהוּא רוֹצֶה, הוּא סוֹמֵךְ וַאֲחֵרִים זוֹרְקִין. בָּא לוֹ לְהַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ. מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל, מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. נָתְנוּ לוֹ יַיִן לְנַסֵּךְ, הַסְּגָן עוֹמֵד עַל הַקֶּרֶן וְהַסּוּדָרִים בְּיָדוֹ, וּשְׁנֵי כֹהֲנִים עוֹמְדִים עַל שְׁלְחַן הַחֲלָבִים וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת (שֶׁל כֶּסֶף) בְּיָדָם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. בָּאוּ וְעָמְדוּ אֵצֶל בֶּן אַרְזָא, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ. שָׁחָה לְנַסֵּךְ, וְהֵנִיף הַסְּגָן בַּסּוּדָרִין, וְהִקִּישׁ בֶּן אַרְזָא בַּצִּלְצָל, וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר. הִגִּיעוּ לַפֶּרֶק, תָּקְעוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ הָעָם. עַל כָּל פֶּרֶק, תְּקִיעָה. וְעַל כָּל תְּקִיעָה, הִשְׁתַּחֲוָיָה. זֶה הוּא סֵדֶר הַתָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁיִבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן:
משנה ג: בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל רוֹצֶה לְהַקְטִיר, והרי רשאי כהן גדול להקטיר ולהקריב מתי שירצה, ללא פייס [אמנם כיון שכבר ערכו פייס, היו הזוכים משתתפים בהקרבה על ידי הושטת האברים לכהן הגדול, כמו שיבואר], הָיָה עוֹלֶה בַכֶּבֶשׁ, וְהַסְּגָן הולך בִּימִינוֹ. הִגִּיעַ לְמַחֲצִית הַכֶּבֶשׁ, וכבר התעייף בעלייתו, ומשם והלאה השיפוע קשה יותר, אָחַז הַסְּגָן בִּימִינוֹ, וְהֶעֱלָהוּ. הוֹשִׁיט לוֹ הכהן הָרִאשׁוֹן שזכה בפייס להעלאת האיברים את הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן את שתי ידיו [משום כבודו של הכהן הגדול, שתהיה הקטרת האיברים שהוא עושה שונה מהקטרת שאר הכהנים], וּזְרָקָן אל אש המערכה שעל גבי המזבח. הוֹשִׁיט הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן את שְׁתֵּי הַיָּדַיִם של הקרבן, ונוֹתְנָן הראשון לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן, וּזְרָקָן. נִשְׁמַט הַשֵּׁנִי וְהָלַךְ לוֹ, אך הראשון היה נשאר עד סוף ההקטרה, וְכָךְ הָיוּ כל הכהנים מוֹשִׁיטִין לוֹ, באמצעות הכהן הראשון שנשאר שם, את שְׁאָר כָּל הָאֵבָרִין, וְהוּא סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן, וְזוֹרְקָן. וּבִזְמַן שֶׁהוּא [-הכהן הגדול] רוֹצֶה, הוּא סוֹמֵךְ וַאֲחֵרִים זוֹרְקִין. לאחר שסיים את הקטרת אברי העולה, בָּא לוֹ הכהן הגדול לְהַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ, עושה זאת דרך צד ימין, מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל, מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, כיון שהוא עומד במקום הכבש, שהוא בדרום, ופונה לצד ימינו ומגיע לקרן דרומית מזרחית, ומשם לקרן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, ומשם לקרן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, ומסיים בקרן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, ששם הוא מקום ניסוך היין, נָתְנוּ לוֹ את היַיִן לְנַסֵּךְ, הַסְּגָן של הכהן הגדול עוֹמֵד עַל הַקֶּרֶן של המזבח, שהיא אמה על אמה בגובה אמה, וְהַסּוּדָרִים בְּיָדוֹ כדי לסמן ללוויים העומדים על הדוכן שיתחילו בשיר עם ניסוך היין, וּשְׁנֵי כֹהֲנִים עוֹמְדִים עַל שֻׁלְחָן הַחֲלָבִים העומד במערב המזבח, והוא שולחן של שיש שעליו מניחים את אברי הקרבנות קודם העלאתם על המזבח, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת ֹשֶׁל כֶּסֶף בְּיָדָם של שני הכהנים, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ, כדי שישימו הלוויים ליבם לכך שהם צריכים להתחיל לשיר, ובָּאוּ אותם שני כהנים שתקעו בחצוצרות וְעָמְדוּ אֵצֶל בֶּן אַרְזָא הממונה על שירת הלוויים, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ. שָׁחָה – התכופף הכהן הגדול לְנַסֵּךְ את היין, וְהֵנִיף הַסְּגָן העומד על קרן המזבח בַּסּוּדָרִין, וְהִקִּישׁ בֶּן אַרְזָא בַּצִּלְצָל – מצילתיים, וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר – שיר של יום. הִגִּיעוּ לַפֶּרֶק, שכל שיר של יום היה מחולק לשלשה חלקים, תָּקְעוּ שני הכהנים, וְהִשְׁתַּחֲווּ הָעָם. עַל כָּל פֶּרֶק, היו תוקעים תְּקִיעָה. וְעַל כָּל תְּקִיעָה היו העם משתחווים הִשְׁתַּחֲוָיָה. זֶה הוּא סֵדֶר הַתָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁיִבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן.
