פרק ח, משנה א: הָאִשָּׁה בִּזְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ, שָׁחַט עָלֶיהָ בַּעְלָהּ וְשָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ, תֹּאכַל מִשֶּׁל בַּעְלָהּ. הָלְכָה רֶגֶל רִאשׁוֹן לַעֲשׂוֹת בְּבֵית אָבִיהָ, שָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ וְשָׁחַט עָלֶיהָ בַּעְלָהּ, תֹּאכַל בִּמְקוֹם שֶׁהִיא רוֹצָה. יָתוֹם שֶׁשָּׁחֲטוּ עָלָיו אַפֹּטְרוֹפְּסִים, יֹאכַל בִּמְקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה. עֶבֶד שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל שְׁנֵיהֶן. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין, לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל רַבּוֹ:
קרבן הפסח נאכל רק על ידי מי שנמנה עליו לפני שחיטתו, המשניות הבאות דנות במקום שיש ספיקות במינוי האדם על הקרבן: הָאִשָּׁה, בִּזְמַן שֶׁהִיא נמצאת ביום טוב של פסח בְּבֵית בַּעְלָהּ, ושָׁחַט עָלֶיהָ [-עבורה] בַּעְלָהּ את קרבן הפסח, וְשָׁחַט עָלֶיהָ גם אָבִיהָ את קרבן הפסח שלו, וכל אחד התכוון שתהיה מנויה על קרבנו, תֹּאכַל מִשֶּׁל בַּעְלָהּ, כיון שמן הסתם דעתה לאכול בבית בעלה. אם הָלְכָה ברֶגֶל הרִאשׁוֹן לאחר נישואיה לַעֲשׂוֹת – לחוג אותו בְּבֵית אָבִיהָ, ושָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ את קרבן הפסח וְשָׁחַט עָלֶיהָ גם בַּעְלָהּ, הרי זה ספק היכן נח לה יותר לאכול, ולכן תֹּאכַל בִּמְקוֹם שֶׁהִיא רוֹצָה. יָתוֹם קטן שֶׁשָּׁחֲטוּ עָלָיו את קרבן הפסח שני אַפֹּטְרוֹפְּסִים המטפלים בו, וכל אחד מינה את היתום שיאכל בחבורתו מקרבן הפסח שלו, יֹאכַל היתום בִּמְקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה. עֶבֶד כנעני שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין, וכל אחד מהם מינהו שיאכל עמו, לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל שְׁנֵיהֶן, כיון שאין כל חצי שבו יכול להימנות על הקרבן ללא רשות האדון, וכיון שיש לו שני שותפים שהוא שייך להם, אין לו תקנה אלא אם כן יתרצו שני השותפים שיאכל העבד מקרבנו של אחד מהם. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין, כגון שהיה שייך לשני שותפים, ואחד מהם שחררו, לֹא יֹאכַל מִקרבנו שֶּׁל רַבּוֹ, כיון שאין רבו רוצה שאותו חלק שבו שהוא בן חורין יאכל מקרבנו.
