משנה ח: בֵּית הַמּוֹקֵד, כִּפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, מֻקָּף רוֹבְדִין שֶׁל אֶבֶן, וְזִקְנֵי בֵית אָב יְשֵׁנִים שָׁם וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְּיָדָם, וּפְרְחֵי כְהֻנָּה אִישׁ כִּסְתּוֹ בָּאָרֶץ:
משנה ח: בֵּית הַמּוֹקֵד, לא היה עֲלִיָּה, והיה מְקֹרֶה בתקרה העשויה הכִפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה, מֻקָּף רוֹבְדִין שֶׁל אֶבֶן – בכתלים הפנימיים שלו היו בליטות מְדֹרָגוֹת של אבן, וְזִקְנֵי בֵית אָב יְשֵׁנִים שָׁם – על גבי אותם רובדים של אבן היו ישנים הכהנים הזקנים של אותו 'בית אב' המשמש במקדש באותו יום [כי הכהנים היו מחולקים לעשרים וארבע משמרות, וכל משמרת עובדת בבית המקדש שבוע אחד, ומחולקת לשבעה בתי אב, כל בית אב עובד יום אחד באותו שבוע], וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְּיָדָם – ברשות הזקנים, שלא היה אדם רשאי ליטול את המפתחות ללא רשותם. וּפִרְחֵי כְהֻנָּה – כהנים צעירים שכבר הגיעו לגיל עשרים וראויים לעבודה, שהיו שומרים שם, אִישׁ כִּסְתּוֹ בָאָרֶץ, כלומר, היו ישנים על הארץ, כדרך שומרי חצרות המלכים, ולא על גבי מיטות [אמנם השומרים עצמם ודאי היו ערים, אך לא כל הכהנים היו שומרים כל הזמן, אלא חלקם ערים וחלקם ישנים, ומתחלפים ביניהם].
