ז שֹׁד־רְשָׁעִ֥ים יְגוֹרֵ֑ם כִּ֥י מֵֽ֝אֲנ֗וּ לַֽעֲשׂ֥וֹת מִשְׁפָּֽט׃ ח הֲפַכְפַּ֬ךְ דֶּ֣רֶךְ אִ֣ישׁ וָזָ֑ר וְ֝זַ֗ךְ יָשָׁ֥ר פָּֽעֳלֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(ז) שֹׁד רְשָׁעִים יְגוֹרֵם – השוד והשבר העומדים לבוא על הרשעים, הם שמפחידים אותם תמיד ['יְגוֹרֵם' מלשון 'מָגוֹר', פחד], כי ליבם מנבא להם את העתיד לבוא עליהם כעונש, על כִּי מֵאֲנוּ [-סירבו] לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט – לנהוג כמשפט הראוי בדברים שבין אדם לחבירו, אלא עשו רק מעשי שוד ורצח.
(ח) ומבאר את דרכם של הרשעים, שמחמת כן באים עליהם השוד והשבר, הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר – דרך היושר הטבועה בלב בני האדם, היא עבורם דרך הפכפכה וזרה, כי הם הולכים בדרך ההפוכה מהטבע שנתן ה' בלב האנשים ללכת בדרכי יושר, וכיון שכל החברה האנושית מתנגדת לדרכם ומעשיהם של הרשעים, מתיראים הם תמיד מהשבר שיבוא עליהם לבסוף. וְזַךְ – אבל הנקי מהליכה אחר התאוות במעשיו, יָשָׁר פָּעֳלוֹ – ילך לפי יושר שכלו העיוני ויעשה מעשים ישרים [אבל גם מי ששכלו העיוני ישר, אם אינו 'זך' ונקי מתאוות, אינו יכול ללכת בדרכי היושר, כי התאוות יטו אותו אל הדרך ההפוכה, ורק מי שהוא זך ונקי מתאוות וגם ישר בשכלו, יכול ללכת בדרך הישר].
