פרשת שמיני
"בכל קדש לא תגע" (ויקרא יב ד)
מצוות לא תעשה, שלא יאכל אדם טמא מן הקדשים, עד שיטבול ויגיע הלילה שלאחר טבילתו. ואם הוא טמא שצריך כפרה, לא יאכל בקדשים עד שיביא כפרתו, שנאמר 'בכל קדש לא תגע'.
משרשי המצוה, מה שכתבנו לעיל, לקבוע בנפשותינו יראת המקדש וקדשיו, ולכן אין ראוי שיאכלום רק הטהורים, כי הטהרה מעלה וכבוד באדם.
נוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, באנשים ובנשים.
