משנה ז: הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ, כָּל הַנְּדָרִים שֶׁתִּדֹּרִי מִכָּאן עַד שֶׁאָבוֹא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי, הֲרֵי הֵן קַיָּמִין, לֹא אָמַר כְּלוּם. הֲרֵי הֵן מוּפָרִין, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מוּפָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ מוּפָר. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אִם הֵפֵר נְדָרִים שֶׁבָּאוּ לִכְלָל אִסּוּר, לֹא יָפֵר נְדָרִים שֶׁלֹּא בָאוּ לִכְלָל אִסּוּר. אָמְרוּ לוֹ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר, (במדבר ל) אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ, אֶת שֶׁבָּא לִכְלָל הָקֵם, בָּא לִכְלָל הָפֵר. לֹא בָא לִכְלָל הָקֵם, לֹא בָא לִכְלָל הָפֵר:
משנה ז: הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ, כָּל נְדָרִים שֶׁתִּדּוֹרִי מִכָּאן וְעַד שֶׁאָבוֹא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי, הֲרֵי הֵן קַיָּימִין, לֹא אָמַר כְּלוּם, שהרי אינו יודע מה היא עתידה לידור, ואינו יודע אם יתרצה בנדרים אלו או לא, ויתכן שאם היה שומע את הנדר לא היה רוצה בקיומו, ולכן נחשב הדבר כהקמה בטעות (מאירי), ולדברי הכל אין ממש בקיומו. ואם אמר לה שאותם נדרים שהיא עתידה לידור הֲרֵי הֵן מוּפָרִים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הרי הנדר מוּפָר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ מוּפָר.
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אִם הֵפֵר [-רשאי להפר] נְדָרִים שֶׁכבר חלו ובָּאוּ לִכְלָל אִסּוּר, האם לֹא יָפֵר נְדָרִים שֶׁלֹּא בָאוּ לִכְלָל אִסּוּר, והיינו נדרים שהיא עתידה לידור. אָמְרוּ לוֹ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בפסוק (במדבר ל יד) 'אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ' ויש ללמוד מכך, שאֶת שֶׁבָּא לִכְלָל הָקֵם – נדר שביד הבעל לקיים, בָּא לִכְלָל הָפֵר – יכול הוא גם להפירו, ואילו נדר זה שעדיין לא בא לעולם, שלֹא בָא לִכְלָל הָקֵם, ואין הבעל יכול לקיימו, כפי שהתבאר ברישא של משנתנו, לֹא בָא לִכְלָל הָפֵר – אין הבעל יכול להפירו.
