משנה ו: שׁוֹמֶרֶת יָבָם בֵּין לְיָבָם אֶחָד בֵּין לִשְׁנֵי יְבָמִין, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יָפֵר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לְאֶחָד אֲבָל לֹא לִשְׁנָיִם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא לְאֶחָד וְלֹא לִשְׁנָיִם. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה אִם אִשָּׁה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ, הֲרֵי הוּא מֵפֵר נְדָרֶיהָ, אִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, אֵינוֹ דִין שֶׁיָּפֵר נְדָרֶיהָ. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְאִשָּׁה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ שֶׁאֵין לַאֲחֵרִים בָּהּ רְשׁוּת, תֹּאמַר בְּאִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁיֵּשׁ לַאֲחֵרִים בָּהּ רְשׁוּת. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, עֲקִיבָא, דְּבָרֶיךָ בִּשְׁנֵי יְבָמִין, מָה אַתָּה מֵשִׁיב עַל יָבָם אֶחָד. אָמַר לוֹ, אֵין הַיְבָמָה גְּמוּרָה לַיָּבָם כְּשֵׁם שֶׁהָאֲרוּסָה גְּמוּרָה לְאִשָׁהּ:
משנה ו: שׁוֹמֶרֶת יָבָם – אשה שמת בעלה ללא ילדים, והיא אסורה להנשא לכל אדם, אלא זקוקה שאחד מאחי בעלה ייבם אותה או יחלוץ לה, בֵּין לְיָבָם אֶחָד, והיינו באופן שהיה למת רק אח אחד, ובֵין לִשְׁנֵי יְבָמִין או יותר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יָפֵר, ובאופן שיש רק יבם אחד, היינו כיון שהיא יודעת שהוא עתיד לייבמה ולישאנה, ובאופן שיש שני יבמים או יותר, מדובר כשאחד מהם כבר עשה בה 'מאמר', והיינו קידושין שתקנו חכמים שיעשה היבם ביבמתו קודם הייבום, וסובר רבי אליעזר כבית שמאי, ש'מאמר' נחשב כקנין גמור. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לְאֶחָד – אם היא ממתינה ליבם אחד, והיינו כשהיה למת רק אח אחד, יכול אותו יבם להפר את נדריה קודם שייבמה בפועל, ואפילו שלא עשה מאמר, כיון שסובר רבי יהושע שהזיקה שיש ליבם כלפי יבמתו מחשיב אותה כאילו היא אשתו, אֲבָל לֹא לִשְׁנַיִם, שאין הדבר מוכרח שאחד מהם בדווקא עתיד לייבמה, וגם אם עשה אחד מהם מאמר, סובר רבי יהושע כבית הלל שמאמר אינו מחשיב את היבמה כקנויה לו. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא לְאֶחָד לֹא לִשְׁנַיִם, אלא אפילו אם היה למת רק אח אחד, ורק הוא יכול לייבמה, מכל מקום אינו יכול להפר לה את נדרה עד שתכנס לרשותו לגמרי, וטעמו, כיון שהוא סובר ש'זיקה' אינה מחשיבה את היבמה כקנויה ליבם, ואפילו אם עשה בה אחד האחים מאמר, סובר רבי עקיבא כבית הלל, שאין המאמר נחשב כקנין. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הסובר שבין ביבם אחד ובין בשנים יכול הוא להפר את נדרה, יש ללמוד דין זה בקל וחומר, מָה אִם [-והרי אפילו] אִשָּׁה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ, והיינו ארוסה, הֲרֵי הוּא מֵפֵר נְדָרֶיהָ יחד עם אביה, אִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, והיינו יבמתו, שנכנסת לרשותו בעל כרחו, כמצוות התורה, אֵינוֹ דִין [-האם אין זה קל וחומר] שֶׁיָּפֵר נְדָרֶיהָ יחד עם אביה. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא – אין הדבר כן, ויש לדחות קל וחומר זה, אִם אָמַרְתָּ דין זה בְאִשָּׁה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ, שיכול הוא להפר נדריה, הרי זה כיון שֶׁאֵין לַאֲחֵרִים בָּהּ רְשׁוּת, האם תֹּאמַר כן גם בְּאִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, והיינו באשת אחיו הזקוקה ליבומו, שֶׁיֵּשׁ לַאֲחֵרִים בָּהּ רְשׁוּת, שהרי עדיין לא התברר מי מהאחים ייבם אותה, ואינה מיוחדת לאחד מהם. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הסובר שיש חילוק בין מקום שיש יבם אחד לבין מקום שיש שני יבמים, עֲקִיבָא, דְּבָרֶיךָ נכונים רק בִּשְׁנֵי יְבָמִין, שבהם ניתן לומר שיש לאחרים רשות בה, שהרי לא התברר עדיין מי מהם ייבם אותה, ובזה סובר גם רבי יהושע שאין אחד מהם יכול להפר לה, מָה אַתָּה מֵשִׁיב עַל יָבָם אֶחָד, וכיון שאין סברא זו שייכת ביבם אחד, שאין רשות אחרים עליה, סובר רבי יהושע שבאופן זה יכול אותו אח להפר את נדריה, הגם שעדיין לא ייבמה. אָמַר לוֹ רבי עקיבא, מכל מקום יש חילוק ביניהן, שהרי אֵין הַיְבָמָה גְּמוּרָה [-קנויה לגמרי] לַיָּבָם, שיתחייב הבא עליה מיתה, כְּשֵׁם שֶׁהָאֲרוּסָה גְּמוּרָה [-קנויה לגמרי] לְאִשָׁהּ, שהבא עליה מתחייב מיתה, וכיון שאינה קנויה לו לגמרי אינו יכול להפר נדריה.
