יא בַּֽעֲנָשׁ־לֵ֭ץ יֶחְכַּם־פֶּ֑תִי וּבְהַשְׂכִּ֥יל לְ֝חָכָ֗ם יִקַּח־דָּֽעַת׃ יב מַשְׂכִּ֣יל צַ֭דִּיק לְבֵ֣ית רָשָׁ֑ע מְסַלֵּ֖ף רְשָׁעִ֣ים לָרָֽע׃
֍ ֍ ֍
(יא) בַּעֲנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי – כאשר מענישים את הלץ בבית דין או בידי שמים, יראה זאת הפתי, שהוא חסר הדעת וההתבוננות שמתפתה לכל דבר, ויחכים, כלומר, יקנה את חוקי החכמה, שהם חוקי התורה שניתנו מה', כי יראה שיש שכר ועונש [ולעיל (פרק י"ט פסוק כ"ה) נאמר "לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם", כי שם יראה שֶׁמְיַסְרִים את הלץ, ומתוך כך יקנה הפתי ערמה בעניני הנהגת העולם והליכות בני אדם, שיזהר מלעשות מעשים שיגרמו לְיַסֵר גם אותו, אך כאן יראה את העונש שמגיע ללץ מחמת חטאיו, ועל ידי זה יקנה את חוקי החכמה לדעת שיש שכר ועונש]. וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם – אמנם החכם, שיודע את חוקי החכמה, אלא שאינו משיגם בדעתו כדברים המובנים בשכל או מושגים בחוש, כאשר יראה את עונש הלץ, וישכיל להבין שה' מענישו על כך שהתלוצץ מחוקי החכמה, יִקַּח דָּעַת – יהיו לו חוקי החכמה בבחינת דעת, כי ישיגם בידיעה ברורה כדבר המורגש בחוש.
(יב) מַשְׂכִּיל צַדִּיק לְבֵית רָשָׁע – כאשר רואה הצדיק שבית הרשע מתקיים, הוא משכיל להבין את סיבת הדבר, כי ה' מְסַלֵּף רְשָׁעִים לָרָע – מעקם וּמְעַוֵת את דרכם של הרשעים להמשיך לעשות רע, כי אם היה ה' מעניש מיד את הרשעים, היתה נשללת הבחירה מהרשעים ולא היו עוברים עבירות, ורק כדי שיהיה להם מקום לטעות ולחשוב שאין שכר ועונש, מקיים ה' בתחילה את בית הרשעים.
