משנה ה: זָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי. רָאָה שָׁלשׁ, שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁמִינִי שֶׁלּוֹ. שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַּשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ. רָאֲתָה שְׁנֵי יָמִים, שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַשְּׁלִישִׁי. וְהַזָּבָה שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַּשְּׁמִינִי:
המשנה מבארת את דינם של טמאים שהתחילו את סדר טהרתם קודם הפסח, מתי מקריבים עבורם קרבן פסח: זָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, שדינו הוא לספור שבעה ימים נקיים ולטבול, ונטהר בסוף היום, ואינו חייב בהבאת קרבן טהרה, שׁוֹחֲטִין עָלָיו את קרבן הפסח גם אם חל ערב פסח בַּיום השְּׁבִיעִי של ספירתו, ואף שבזמן שחיטת הקרבן אינו ראוי לאכילתו, שהרי עדיין לא שקעה עליו השמש, מכל מקום שוחטים עבורו, שהרי בלילה, שהוא זמן אכילת הקרבן, יהיה מותר באכילתו. אבל אם רָאָה שָׁלשׁ ראיות, שהוא חייב גם בהבאת קרבן ביום השמיני, וחל ערב פסח ביום השביעי לטהרתו, אין שוחטים עליו את קרבן הפסח, שהרי אף בלילה הוא אסור באכילת קדשים, עד שיביא קרבן לטהרתו, אבל שׁוֹחֲטִין עָלָיו את קרבן הפסח אם חל ערב פסח בַּיום השְּׁמִינִי שֶׁלּוֹ, שכיון שהוא ראוי להבאת קרבן טהרה [אף אם בפועל לא הביאו עדיין, אלא הפקיד את דמי הקרבן בבית דין], מכל מקום הוא ראוי לאכילת קדשים בלילה. אשה השׁוֹמֶרֶת יוֹם אחד כְּנֶגֶד יוֹם ראייתה, שנטהרת למחרת עם שקיעת החמה, שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ את קרבן הפסח אם חל ערב פסח בַּיום השֵּׁנִי שֶׁלָּהּ, שהרי בערב תהיה מותרת באכילת קדשים. רָאֲתָה שְׁנֵי יָמִים, שגם אז דינה לספור יום אחד נוסף, שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ אם חל ערב פסח בַיום השְּׁלִישִׁי שלה, שבערבו היא מותרת באכילת קדשים. וְהַזָּבָה, שסופרת שבעה ימים, ונטהרת למחרת בהבאת קרבן, שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַּיום השְּׁמִינִי, שבו היא מביאה קרבן ומותרת בערב באכילת קדשים.
