פרשת מצורע
"זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו…" (ויקרא יד ב)
מצוות עשה, שתהיה דרך הטהרה מן הצרעת – בין צרעת אדם או בגד או בית – בעץ ארז ואזוב ושני תולעת, ושתי צפרים ומים חיים, ושיעשה בהן כל מה שכתוב בענין, שנאמר 'זאת תהיה תורת המצורע' וגו' כל הפרשה. ושלשת מינין של טהרה הוזכרו בתורה: א. מים, וזה המין של מים יכלול טהרת כל טמא, כלומר, שאי אפשר לכל טמא לצאת מטומאתו כי אם במים. והענין בזה, כדי שיראה האדם את עצמו אחר הטבילה כאילו נברא באותה שעה, כמו שהיה העולם כולו מים טרם היות בו אדם, ויתן אל לבו בדמיון כי כמו שנתחדש בגופו יחדש גם כן פעולותיו לטוב, ויכשיר מעשיו וידקדק בדרכי השם ברוך הוא. ב. מי חטאת של אפר פרה אדומה, והוא מין טהרה המיוחד לטומאת מת. ג. עץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים ומים חיים, ודברים אלו מיוחדים לצרעת. ואמרו חז"ל שהענין הוא לקבוע בנפשו של המצורע, שאם היה גבה לב כמו הארז, שהוא אילן גבוה, ישפיל עצמו כאזוב, שהוא נמוך. ואמרו בטעם הבאת הצפרים, שהמצורע עשה דבר של פטפוט, שהרבה דברים בלשון הרע, לפיכך יקריב צפרים שהם מצפצפים תמיד. ובשני התולעת יתכן גם כן שהוא רמז שישפיל עצמו כתולעת.
ונוהגת טהרה זו בכל מקום ובכל זמן שיש כהן חכם בנגעים, והעובר עליה ולא עשאה כמשפט, בטל מצוות עשה.
