יג אֹטֵ֣ם אָ֭זְנוֹ מִזַּֽעֲקַת־דָּ֑ל גַּֽם־ה֥וּא יִ֝קְרָ֗א וְלֹ֣א יֵֽעָנֶֽה׃ יד מַתָּ֣ן בַּ֭סֵּתֶר יִכְפֶּה־אָ֑ף וְשֹׁ֥חַד בַּ֝חֵ֗ק חֵמָ֥ה עַזָּֽה׃
֍ ֍ ֍
(יג) לשון 'דל' מורה על מי שהיה עשיר וירד מנכסיו, ובדרך כלל נעשה הדבר על ידי גזל וחמס שנעשו עמו, וכאשר הוא הולך לצעוק לפני השופטים על החמס שנעשה לו, השופט האֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל, ואינו שומע את דבריו לשופטו ולהצילו מעושקיו, יהיה עונשו שגַּם הוּא יֵעָשֵׁק, ויִקְרָא לישועה וְלֹא יֵעָנֶה, בין בדיני שמים, שלא ישמע ה' את קריאתו מידה כנגד מידה, ובין בדיני אדם, מאחר והוא לא עשה משפט להציל עשוקים, כך לא יעשו את משפטו.
(יד) יש שני מינים של נתינת מעות בסתר, והפוכים הם במהותם זה מזה, כי מַתָּן בַּסֵּתֶר – הנותן מתנה לעני בסתר, או הנותן מתנה לשר ועשיר כדי לרצותו, יִכְפֶּה אָף – הנתינה לעני תכסה את הכעס הבא מההשגחה העליונה, והנתינה לשר או לעשיר תכפה את האף והכעס שיש מאותו שר על האדם, וְשֹׁחַד בַּחֵק – אבל נתינת שוחד בסתר לשופטים, מעוררת חֵמָה עַזָּה – כעס גדול, הן מאת ה' שאסר להטות משפט, והן מצד המלכות כאשר יִוָדַע להם הדבר, כי בכך נהרס המשפט הראוי.
