משנה ז: אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. אֲפִלּוּ חֲבוּרָה שֶׁל מֵאָה שֶׁאֵין יְכוֹלִין לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת, אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן. וְאֵין עוֹשִׂין חֲבוּרַת נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים:
אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת קרבן הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד, אלא רק על חבורה של שני בני אדם או יותר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, ולמד כך ממה שנאמר 'לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ', וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר, ולמד כן ממה שנאמר 'אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ', ומכך שנאמר הפסוק בלשון יחיד, יש ללמוד שניתן לשחוט את הפסח אפילו עבור יחיד. ומוסיף רבי יוסי ואומר שאין הדבר תלוי כלל במספר האנשים, אלא באפשרות האכילה, ולכן, אֲפִלּוּ חֲבוּרָה שֶׁל מֵאָה איש שֶׁאֵין יְכוֹלִין – שאין כל אחד מהם יכול לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת, אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן, ואילו יחיד שיכול לאכול כזית, שוחטים עליו. אומרת המשנה דין נוסף, וְאֵין עוֹשִׂין חֲבוּרַת נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים יחד, משום פריצות, אלא או שיעשו חבורה יחד עם האנשים, או שיעשו נשים לבד ועבדים לבד, אך אין עושים חבורה של קטנים לבד.
