משנה ג: לְמַטָּה בָרִצְפָּה בְּאוֹתוֹ הַקֶּרֶן, מָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה, וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ, וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָּה, שֶׁבּוֹ יוֹרְדִין לַשִּׁית וּמְנַקִּין אוֹתוֹ. וְכֶבֶשׁ הָיָה לְדְרוֹמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל רֹחַב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, וּרְבוּבָה הָיְתָה לוֹ בְמַעֲרָבוֹ, שֶׁשָּׁם הָיו נוֹתְנִים פְּסוּלֵי חַטַּאת הָעוֹף:
משנה ג: לְמַטָּה בָרִצְפָּה בְּאוֹתוֹ הַקֶּרֶן מערבית דרומית של מזבח, מָקוֹם – חלל הָיָה שָׁם תחת הרצפה באורך אַמָּה עַל רוחב אַמָּה, וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ מכסה את אותו חלל, וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָּה, באותה טבלא, כדי שיהיה נח להרימה ממקומה, שֶׁבּוֹ יוֹרְדִין לַשִּׁית וּמְנַקִּין אוֹתוֹ, כיון שלאחר זמן רב מתמלא המקום בדם קרוש, וסותם את מעבר הדם אל האמה העוברת בעזרה. וְכֶבֶשׁ [-עליה משופעת] הָיָה לִדְרוֹמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אמה ארכו עַל רֹחַב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אמה, ומגיע עד גובה המזבח, שבו היו הכהנים עולים למזבח להקרבת הקרבנות, וּרְבוּבָה – חלון חלול הָיְתָה לוֹ לכבש בְמַעֲרָבוֹ, שֶׁשָּׁם הָיו נוֹתְנִים פְּסוּלֵי חַטַּאת הָעוֹף, שהדין הוא שיש להשהותם עד שיגיעו לכלל 'נותר', ואז שורפים אותם.
