כב עִ֣יר גִּ֭בֹּרִים עָלָ֣ה חָכָ֑ם וַ֝יֹּ֗רֶד עֹ֣ז מִבְטֶחָֽה׃ כג שֹׁמֵ֣ר פִּ֭יו וּלְשׁוֹנ֑וֹ שֹׁמֵ֖ר מִצָּר֣וֹת נַפְשֽׁוֹ׃
֍ ֍ ֍
(כב) ממשיל עתה את מלחמת היצר למלחמה רגילה, עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם – אדם חכם יחיד הצליח לכבוש עיר של גיבורים רבים, הגם שהיתה בראש ההר [ולכן 'עלה' החכם] שזהו מקום שקשה לכבוש, וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה – והוריד את מגדל העוז שהם בטחו בו, והנמשל הוא ליצר הרע וכוחות התאוה, שהם גיבורים היושבים בעיר שקשה לכובשה, כי כל כוחות הטבע וחושי האדם מסייעים ליצר הרע, אך אם ילך האדם בחוקי החכמה יכבוש את העיר של היצר ותאוותיו.
(כג) אמנם גם לאחר שכבש האדם בחכמתו את 'עיר' היצר ותאוותיו, יוכלו הנכבשים לחזור אל העיר, אם לא יזהר האדם, ועל כך מזהירו ואומר, שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ, כי הדיבור הוא המבצר של החכמה בנפש המדברת, לפי שהדיבור הוא יתרונו של האדם על בעלי החיים, וצריך לשמור על פיו ולשונו שלא לדבר דברים אסורים [ורומז בכך גם על שמירת החכמה והבינה, הרמוזים בפה ובלשון], ועל ידי כך ישמור את נפשו הרוחנית מהצרות שרוצים לעשות לה היצר וחייליו.
