ח לַשַּׁ֖חַת יֽוֹרִד֑וּךָ וָמַ֛תָּה מְמוֹתֵ֥י חָלָ֖ל בְּלֵ֥ב יַמִּֽים׃ ט הֶֽאָמֹ֤ר תֹּאמַר֙ אֱלֹהִ֣ים אָ֔נִי לִפְנֵ֖י הֹֽרְגֶ֑ךָ וְאַתָּ֥ה אָדָ֛ם וְלֹא־אֵ֖ל בְּיַ֥ד מְחַֽלְלֶֽיךָ׃ י מוֹתֵ֧י עֲרֵלִ֛ים תָּמ֖וּת בְּיַד־זָרִ֑ים כִּ֚י אֲנִ֣י דִבַּ֔רְתִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
֍ ֍ ֍
(ח) לַשַּׁחַת יוֹרִדוּךָ – יהרגוך, ובכך יוכח שאין בך אלוהות ואינך נצחי, וָמַתָּה מְמוֹתֵי חָלָל – תמות מוות של דקירות בחרב, וכיון שדרך ההורגים כך לדקור פעמים רבות, מכנה זאת בלשון 'מְמוֹתֵי', כאילו ימיתוהו פעמים רבות, בְּלֵב יַמִּים, ומיתה מבוזה זו תוכיח שאין בך שום כבוד והדר אלוהי.
(ט) הֶאָמֹר תֹּאמַר – האם תוכל לומר אֱלֹהִים אָנִי, לִפְנֵי הֹרְגֶךָ, והרי הריגתך מוכיחה שאינך אלוהים. וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל בְּיַד מְחַלְלֶיךָ – והמחללים את כבודך להורגך בבזיון מוכיחים בכך שאתה אדם רגיל, שאין בך אפילו רוח אלוהות המעורבת בכוחותיך.
(י) ולא ימיתו אותך בכבוד כדרך שממיתים מלכים ואנשים רוחניים, אלא מוֹתֵי עֲרֵלִים תָּמוּת – תמות בבזיון כמיתת ערלים, בְּיַד זָרִים, כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי, נְאֻם ה' אֱלֹהִים.
