משנה י: חֲמִשָׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד. תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי ח), ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז, שָׁמַיִם וָאָרֶץ מִנַּיִן, דִּכְתִיב (ישעיה סו), כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי. וְאוֹמֵר (תהלים קד), מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. אַבְרָהָם מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יד), וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבוֹר עַם זוּ קָנִיתָ, וְאוֹמֵר (תהלים טז), לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. וְאוֹמֵר (תהלים עח), וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ:
משנה י: חֲמִשָׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, כלומר, חמשה דברים אלו חביבים מאד על הקדוש ברוך הוא, וכאילו קנאם לעצמו, וְאֵלּוּ הֵן, 'תּוֹרָה', קִנְיָן אֶחָד, 'שָׁמַיִם וָאָרֶץ' קִנְיָן אֶחָד, 'אַבְרָהָם' קִנְיָן אֶחָד, 'יִשְׂרָאֵל' קִנְיָן אֶחָד, 'בֵּית הַמִּקְדָּשׁ' קִנְיָן אֶחָד. ומבארת הברייתא מנין לומדים דברים אלו: תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי ח) 'ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז', ואמרו חז"ל שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, הרי שנאמרה לשון 'קנין' לגבי התורה. שָׁמַיִם וָאָרֶץ מִנַּיִן, דִּכְתִיב (ישעיה סו) 'כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי', ומפסוק זה יש ללמוד שהשמים חשובות מן הארץ [שהרי השמים מכונות 'כסא' והארץ כ'הדום רגליים'], וְאוֹמֵר (תהלים קד) 'מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ', וכיון שהארץ מכונה 'קנין', כל שכן שהשמים, החשובות יותר, נחשבות 'קנין'. אַבְרָהָם מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יד), 'וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵ-ל עֶלְיוֹן קוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ', ולשון 'קונה שמים וארץ' נאמרו על אברהם, שעבורו נברא העולם [כמו שדרשו חכמים על הפסוק 'אלה תולדות השמים והארץ בהבראם', אל תקרי בהבראם אלא באברהם, שעבורו נברא העולם], וכיון שהשמים והארץ נחשבים קנינו של הקב"ה, כל שכן שאברהם, שעבורו נבראו השמים והארץ, נחשב קנינו של ה'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), 'עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבוֹר עַם זוּ קָנִיתָ', הרי שנאמרה לגבי ישראל לשון קנין, וְאוֹמֵר (תהלים טז), 'לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם', כלומר, שלא תאמר שה'קנין' של הקב"ה בישראל הוא כקנין של עבדים, שקנאם בהוצאתם ממצרים, ואינם חביבים לפניו, ולכן הובא פסוק זה, בו מבואר שכל חפצו של הקב"ה הוא בישראל. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), 'מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ', ומפסוק זה יש ללמוד שבית המקדש נבנה כביכול בשתי ידיו של ה', להראות את גודל החביבות שלו לפניו, ולא כשאר חפצי העולם שנבראו בלשון אמירה בלבד, וְאוֹמֵר (תהלים עח), 'וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ', הרי שנאמרה במקדש לשון קנין, ולשון 'ימין' מראה על חשיבות מקום המקדש, שכביכול נברא בימין ה'.
