כתוב בתהילים 'דרך מצוותיך ארוץ', ואמרו חז"ל, לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה, ואפילו בשבת. ואמרו בזוהר הקדוש, שהרץ לדבר מצוה, כנגדו למעלה רצים הסנגורים ומקדימים ללמד עליו זכות, לפני הקטגורים המלמדים חובה. ולעומת זאת, הרץ לדבר עבירה, מקדימים המקטרגים ללמד עליו חובה. ושנינו במשנה 'הוי רץ למצוה קלה', ו'הוי קל כנשר ורץ כצבי לעשות רצון אביך שבשמים'.
אמנם ענין הריצה צריך מידה נכונה, שלא יהא באופן שלועגים לו ומכנים אותו 'חסיד שוטה', אלא יפסע פסיעה גדולה במהירות ובדרך כבוד, לפי כבודו. וזו מידת אדם טוב, בכל הילוכו, אפילו אין לו עסק כלל, ילך במהירות כמי שהולך לעסק. כי ההולך עקב בצד גודל לאט לאט, הרי זה דרך גאוה, ומכל מקום בלכתו לדבר מצוה ימהר יותר, כמי שמהיר במלאכתו למצוא דברי חפץ. ובצאתו מבית הכנסת, אף אם הוא ממהר מאד, ילך לאט בתחילת יציאתו, כדי שלא ייראה שהיתה עליו ישיבת בית הכנסת למשא.
